היי בנות, הייתן עוברות לקופ״ח אחרת רק בגלל האחות בטיפת חלב?

עשיתי טעות נוראית ופירקתי את הבית למלא חתיכות בעלי עזב כרגע למשפחה שלו מסנן אותי מלא בלי הפסקה אני כותבת לו הודעות באמת מהלב אני יודעת שטעיתי עשיתי משהו חמור אבל אני באה לתקן את המשפחה שלנו שנהרסה אני בנוסף בהיריון הייתי בבית חולים היום ולא עיניין אותו היה סיכון להפלה אמר בסדר מה שצריך להיות שיהיה שבכיתי לאבא שלו והוא שם מקשיב שאני מפחדת לאבד את הילד שלנו אחרי שהתבשרתי שהכל בסדר אני מספרת לאבא שלו הוא אומר לי בסדר בטון כזה מזלזל אני לא מספיק אחרי כולה חצי שנה אחרי לידה ועוד היריון עכשיו קשוח לי לא היה אכפת לי שהייתי עצורה 5.5 שעות שמשטרה ןכל זה כי רצה ממני מרחק והוא יודע שלאן שילך אני אבוא אז הוא הגיש תלונה עליי בשביל הרחקה משטרתית אני בלי אוכל בלי מים חרדות כל יום אני עוד מטפלת בתינוק קטן ולא אכפת לו עשיתי משהו חמור אני מבינה אני משלמת עליה ביוקר אבל למה לשאול על ההיריון שלנו ? אומר לי אם נישאר ביחד הכל הולך להשתנןת מהצד שלי ואם לא תקבלי את זה נלך להתגרש אין לי כוח אני לא יודעת אם באלי היריון עוד במצב הזה לא יודעת כלום הדבר היחיד שצריכה זה חיבוק 🫂 תומך אם לא ממנו אז מישהי מישהו אני רק צריכה כתף לפרוק ולבכות עליה רע לי נפשית ופיזית אני הייתי אובדנית פעם היה לי ניסיונות אני לא אעשה כלום בגלל ההיריון ובגלל הילד שלי בן החצי שנה אבל אם לא היה היריון או תינוק מזמן היו קןברים אותי הדיכאון שלי חוגג מפחדת להיכנס חזק לדיכאון אחרי לידה כולם אומרים לי תפסיקי לבכות לבקש רחמים לא אני בת 20 עוד מעט 21 אני אמא צעירה ובכללי אני צריכה חיבוק 🫂 לפרוק הכל את התיסכולים הפחדים הכל אני לא יודעת מה לעשות חסרת אונים נראית כמו באבל מאז המעצר ומאז מה שקרה ומאז שאין לי תמיכה

תקשיבו.כבר לא יודעת מה לעשות. לבעלי יש חתולה שאימץ ממש לפני הקורונה.אנחנו הכרנו קצת אחרי.בהתחלה איכשהו הצלחתי להכיל אותה ואפילו קצת לחבב למרות שאני יותר אדם של כלבים.אבל עם השנים והמעברי דירה לאט לאט איבדתי כל סבלנות אליה,עד לרמה שאני ממש חושבת לעוף מהבית בגללה.כל הזמן עולה על השיש,על השולחן ,לפעמים בורח לה קקי על הספה או הרצפה.רוב הזמן מייללת ודורשת צומי.כשבאים אורחים עוד יותר מאבדת שליטה ועושה מה שבא לה. בעלי כבר יודע שאני לא סובלת אותה ומבחינתי אפשר למסור אותה.הוא גם אומר שאם זה עד כדי כך נורא מבחינתי השהות שלה בבית אז הוא ימסור אותה.אבל אומר לי את זה ועושה פרצופים ואי אפשר ממש לדבר איתו.אומר לי תמסרי אותה,אבל הוא יודע שאני לא אעשה את זה מהצד שלי.אני צריכה ורוצה שזה יבוא ממנו.מרגישה כרגע שהחתולה במקום הראשון. אם לא הייתה לנו תינוקת בת 4 חודשים הייתי כבר חוזרת מזמן לישון אצל ההורים שלי. אתן לא תבינו עד כמה אני סובלת נפשית מהשהות של החתולה הזו בבית.אין לי כוחות. מה אני עושה??