היי בנות. פוסט אשמה. צריכה עזרה. אני ובן זוגי עם שני ילדים קטנים בן 3.8 ושנה וחמישה חודשים. אני בהריון חודש שביעי. בן זוגי הייטקיסט ואני הקמתי עסק חדש לפני הכניסה להריון אבל רק עכשיו מתחיל להתרומם. העסק שלי נמצא בבית הוריו של בן זוגי כי יש להם קומה שלמה ללא שימוש כך שזה עוזר בלחסוך שכירות על העסק. הם האנשים הכי מדהימים בעולם עם הלב הכי רחב שיש. אימא שלו בתקופה האחרונה באה לעזור לי במטלות הבית ואני כל כך אסירת תודה אבל זה מעייף אותי. הבית שלי ממש קטן ואנחנו צפויים לעבור בעוד כשנה. היא חולת ניקיון וסדר. והיא תקתקנית, עושה דברים ממש מהר. ואני אוהבת לעשות דברים בנחת. ונוצר מצב שאני כבר מחפשת תירוצים ללמה אני לא יכולה שהיא תבוא לעזור לי. אני לא ישנה בלילות ומבינה שעד שאחזור לישון יקח עוד יותר משנה. בגלל הילדים. אני מוצאת את עצמי כבר עצבנית וממורמרת ואין לי כוח וסובלנות לכלום ולאף אחד. ההריון הזה קשה לי מההריונות הקודמים. אני מרגישה כל כך כפוית טובה. היא באה לעזור לי כי אחרי הלידה הראשונה כי אני ובן זוגי היינו רבים מלא בגלל הטיפול בבית. אני הייתי בבית והוא עבד והרגשתי לבד והוא היה יוצא מלא לחברים או למסיבות חברה. (היתה גם בגידה ברקע שסלחתי-ואימא שלו היחידה שיודעת) היא עושה הכל בשביל לשמור על שלום בית בינינו. כמובן שהכל התהפך כשיצאתי לעבוד כשכירה ובן זוגי היה צריך לטפל גם בילד והבין שזה לא פשוט כמו שהיה נראה לו. ועכשיו הוא גם מתעצבן שאימא שלו באה לעזור לנו. גם כי הוא לא רוצה שתטרח וגם כי הוא לא רוצה ש״תפריע לו״ בקיצור. שורה תחתונה, מה אני עושה כדי קצת לנוח ולהתעסק בעבודה? בלי לצאת כפוית טובה או להעליב מישהו חלילה? אני כל כך אוהבת ומעריכה אותה.