שנה וחצי אחרי לידה. הייתה טראומטית והחלמה שלקחה זמן.. מלא תפרים וחוויה כללית של…

שנה וחצי אחרי לידה. הייתה טראומטית והחלמה שלקחה זמן.. מלא תפרים וחוויה כללית של כאב שלא מרפה. מאז לא חזרנו לקיום יחסים מלא, בטיפול זוגי. והיה גם הסיום לטיפול פסיכולוגי בעיבוד הלידה שלא התקדם והפסקתי... בקיצור, לא מזניחה את הזוגיות ואת הנסיונות לחזור.. לא מעיזה להתקדם לכיוון של חזרה למיניות מלאה וקיום יחסים כמו לפני כן. מפחד של לכאוב שוב. אני לא אהיה מסוגלת לזה. וגם אין לי רצון לחוות שוב לידה כזאת ומתה מפחד שהריון יהיה יותר מאתגר לגוף שכבר נקרע... בנות שחוו משו דומה איך מתמודדים? מה עושים? זה משתק.
💬1 תגובות👍1 לייקים

תגובות (1)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי8 בינואר 2025 בשעה 21:57
הבנתי שיש כזה דבר תהליך של עיבוד לידה שעוברים איתך ממש על כל הלידה עצמה. אולי זה יכול ממש לעזור לך

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

שיתוף בעלי אטום רגשית כל החיים עבדתי משהכרנו גם בתור ידידים ואחרי שהינו זוג הייתי משלמת על עצמי לא היתה זקוקה ״לטובת״ אף אחד כמובן אחרי תקופה אז פעם הוא פעם אני לא היה הסתכלות אבל אין סיכוי שרק הוא ! או משהו כזה אני לא בן אדם כזה הייתי מרוויחה כמוהו והיה לי את האופציה התחתנו והבאנו ילד אני מעוניינת להמשיך להיות בבית עם הילד עד גיל חצי שנה כי אני גם בהנקה מלאה הוא נורא לא בעד אומר לי : מה את תשבי לי בבית חצי שנה עכשיו? מזה אני ישב בבית אני עם הילד כל היום עושה דברים ( אני לא לוקחת מבעלי שקל הוא נותן לי מרצונו אבל לא שאני מבקשת יש לי את הכסף שלי ) גם שכירות אנחנו משלמים חצי חצי האם זה נסגר ? לא ! הוא ממשיך להתעקש שאני אחזור לעבוד ואני לא מעוניינת . בנוסף משהו שממש מציק לי הוא בן אדם של בית כל היום גם שבתות גם בחג אני הולכת לבד עם הילד מרגישה אם יחידנית יום אחד זרקתי לו על זה שאני מגדלת אותו לבד הוא ממש ניפגע לא דיבר איתי יומיים
💬5 תגובות