אן חסר הערכה כמו בעלי!! אני חצי שנה כבר בחופשת לידה, עצרתי הכל את כל החיים שלי, נשארתי חצי שנה בבית שיכלתי לחזור לפני. בעלי לא קם בלילות, אפילו לא פעם אחת! למרות שאמרתי לו כמה פעמים שקשה לי, ולמרות שאני מניקה הוא יכול לתת לה בקבוק וגם עושה את זה בערב אם אני לא נמצאת, אבל לא עשה זאת מעולם. יש לנו עוד ילד גדול בבית שהיה איתי שבוע אחרי לידה בחופש גדול ובעלי בעבודה.. אני עושה בבית באמת ה-כ-ל , כביסות, אוכל, ניקיון. לפעמים בעלי נותן יד (ברמה של משו אחד פעם בשבוע) וזהו. היום כבר באמת קרסתי, עליתי לישון בשבע וחצי בערב לחצי שעה כי פשוט נרדמתי עם הקטנה כשניסיתי להרדים אותה.. יש כביסה במכונה, יש פרגיות במקרר כבר שלושה ימים שכל ערב אני אומרת מחר אני אבשל אותם ופשוט לא מצליחה.. בקשתי ממנו להיות איתם שאוכל לישון קצת, הוא עובר מחוץ לדלת כל עשר דקות לראות מה איתי ובשלב מסויים כשאני במיטה הוא נכנס לחדר להחליף לה טיטול והיא צורחת. פשוט התעוררתי הלכתי לגדול להרדים אותו.. ובקשתי ממנו להכין את הפרגיות ומשם הוא רק עם ביקורת למה את מוציאה ולא מכינה, התחיל לפתוח לי את הפנקס הדמיוני שלו מתי עשה נקיון בבית (לפני חודש) וזאת הפעם היחידה מאז שילדתי בחצי שנה האחרונה) , התחיל להגיד כל מיני מילים הזויות של מה את עושה, אני לא מכין את האוכל תעשי אותו מחר את.. פשוט העלה לי את הסעיף ואן לי כוחות אליו אני מנסה להוריד ממנו כמה שאפשר כי עדיין לא חזרתי לעבודה אבל הוא פשוט לא מעריך. ואני רק שואלת את עצמי מה יהיה כשאחזור לעבודה?! ואן לי כאן עזרה מאף אחד, עברנו לעיר שהוא והמשפחה שלו גרה. אמא שלו מבוגרת עוזרת לי להוציא את הגדול מהגן 3 פעמים בשבוע, אח שלו וגיסתו חיים בבועה שלהם. אני התרחקתי מהמקום עבודה שלי שעה וחצי נסיעה לכיוון כדי שהוא יהיה קרוב לעבודה וכי "ההורים שלי יעזרו לך" . אן לי כוחות אליו בכלל... שוקלת לעזוב את העבודה שלי כי אני לא יודעת אך אשרוד