לא כל כך הצלחתי להבין מה בדיוק מפריע לך בה ולמה את מגיעה למצב של דמעות?

ריבוי משימות

ואי אני ממש באותה סיטואציה איתך. ממש ממש. רק שלי אין קולגות לשאול אותם. היא אחלה והכל אבל משהו לא מסתדר לי. משהו לא מרגיש לי בנח. מרגישה מכווצת כשהיא נמצאת. אני רגילה לבוסים גברים להיות איתם באחוקה לדבר שטויות לצחוק. אבל פה כאילו אין איזה ניסיון מינימלי להעלות חיוך אחד לשני הכל נורא קר כזה קשוח ולא חברותי. אני במצב שלא הצלחתי עדיין לגבש דעה על המקום עבודה ואני בדרך כלל מאוד חדה. לרוב אין לי שום בעיה להשתלב בשום מקום. אבל פה לא יודעת מרגיש לי משהו הזוי ומשונה. כאילו מכריחים אותי להשאר שם וזה הכי לא. כולי מכווצת שם. לא מצליחה להפתח ולהיות עצמי כי אין שם את הצד השני הזה שפתוח לראות אותי.

גם לי האמת אין ממש קולגות זה רק ממש מידיי פעם ווצאפ אבל כמה שפחות כי לא נעים לי או 2 שעובדים במשמרת שלי אבל לא נמצאים לידי שזה גם קשה לי