לפעמים אני מרגישה שאני שונאת את בעלי במצב של חושבת מה אני עושה איתו. אנחנו הורים בפעם הראשונה. הילדה בת 4 וחצי חודשים, וכשאני נתקעת במצב שלא יודעת מה לעשות או שהילדה רוצה להיות איתו הוא בקושי איתה. מבינה שהוא עובד קשה וכל היום בעבודה. אבל באמת כשאני קוראת לו לעזןר לי כשאני מתוסכלת מרגישה כאילו הוא "עושה טובה". ודיברתי איתו על זה ושיקפתי מולו את התחושות והוא אמר שלפעמים מרגיש לו שאני כמו ילדה קטנה ואיך עבדתי ככה במעון ואמרתי לו שלא עבדתי עם ילדים מתחת לשנה אני פעם ראשונה נתקלת בזה. וזה מסתכל, כי עכשיו הילדה חולה אוזניים,אף,שיניים מה לא .. והיא בוכה וזה כואב לי שהיא כאובה, כל היום מתאפקת לא לבכות ובערב כמעט בוכה איתה כי בכל זאת אף הורה לא רוצה שייכאב לילד שלו. והוא ממש מעצבן עם כל העקיצות האלו. באמת שאני הכי מבינה, נותנת לו חצי שעה מנוחה כשהוא חוזר מהעבודה, מידי פעם עוזר לי עם הטיולי ערב עם הכלב כשאני יוצאת איתו ביחד עם הילדה. אבל יש מצבים שהוא עוקץ ברמה שאני אפילו לא יודעת מה לעשות ועוד שניה בוכה ומרגישה כלפיו שנאה.