לא הייתי שורדת בלי אמא

מזדהה איתך ומבינה ממש. מה שעזר לי זה גם להבין שהזמן יעשה את שלו, אחרי לידה ראשונה הכל רגיש אצלנו והכוונןת של האמהות הן טובות, לא תמיד הן מבינות ורגישות אלינו. הייתי פשוט מבליגה, לא מתייחסת לאמא שלי, אומרת לעצמי שחררי שתעיר מה שהיא רוצה בסוף את מחליטה. אומרת תודה על העזרה והעצה ומעבירה הלאה. נשמע שלאמא שלך קשה לראות איפה היא יכולה וצריכה להשתפר ומאמינה שזה גם יחלוף במיוחד שאת מתארת קשה טוב בבסיסו בניכן. יכולה להגיד ששנתיים אחרי הלידה הראשונה שלי הקשר שלי עם אמא שלי חזר להיןת טוב וכיום וכבר ממזמן היא תופסת ממני אמא טובה ואפילו אמרה לי שאהי אמא טובה יותר ממנה, לא שהייתי צריכה את האישור הזה אבל זה גרם לי להבין שגם לה היה קשה לשחרר את השליטה בהתחלה וגם היא למדה לאט איך להיות אמא של אמא חדשה

צר לי אחותי אבל זה החמיר לנו יותר ככל שהילדים גדלין. היום הגדול כמעט בן 5 והקטן 3 כל פעם שנפגשים ישר הם רעבים צמאים גוועים ברעב ישר מסדרת אותם קוקו מחליפה בגדים כאילו הבאתי אותם חוראניייםם .. פשוט לא באה הרבה וגם עכשיו כשנפגשים רבות.. זה מחמיר מרגע לרגע אצלנו

יושבת ומדברת איתה ברוגע על כוס קפה, אחת על אחת. נשמע שהיא פשוט מאוד דואגת, ורוצה לעזור