חייבת לשתף היום מישהי מהעבודה שלי רשמה לי חיים שלי כבר הרבה זמן אני רוצה להגיד…

אז הגיע הרגע וסיפרתי להורים שלי ולהורים של בעלי הריון שני, ילדה עוד רגע בת 4 בבית תמיד מטופלת ברמה גבוה ומתוקתקת תמיד. ההורים של בעלי בירכו להצלחה ואמרו שאשמור על עצמי ועל האוצר ואמא שלי הגיבה בכעס, היא ממש כעסה עליי שאיך אני עושה את זה לבת שלי.. וכל דבר שאני אומרת למשל ״ואי שנה הבאה הגן שלה בשכונה חדשה שאנחנו עוברים אליה והיא לא מכירה את הילדים ואני מתפללת שיהיה לה הכי טוב בעולם ושילך לנו בקלות״ והתגובה שלה הייתה ״תביאי עוד ועוד ילדים ואל תחשבי על איך יהיה לה״.. או למשל שאמרתי שאני רוצה לגמול אותה ממוצץ והיא הגיבה ״בטח עכשיו דחוף לך לגמול בשביל להשקיע בילד אחר״, אמרתי שאני רוצה ללכת איתה לאיזשהי פעילות בפסח אז היא אמרה ״כן תקחי עוד מעט את לא תקני עוד כרטיס לכל דבר כזה״.. לגיסתי יש 5 ילדים (צמודים יש לציין) וכל הריון מחדש אמא שלי שמחה והתרגשה גם אם הרגישה שזה צפוף מידי אמרה ״החלטה שלהם״. רק אציין שאני מגדלת את הילדה שלי לבד, ההורים כי עוזרים לי אבל יחד איתי תמיד זה לא שאני משאירה והולכת. וכלכלית אנחנו לגמרי לבד. אני ממש מרגישה שאני מתפוצצת מבפנים, קשה לי מאוד, וקשה לי המחשבה של מה היא רוצה ממני!!! עשיתי הפרש מכובד מאוד, אני אמא מעולה ואני לגמרי עומדת מאחורי זה. ולמה שאחרים מספרים לה על הריון היא מגיבה אחרת. זה אוכל אותי! אני יודעת שזה שלי, אני ובעלי הכי שמחים בעולם מההריון הזה וחיכינו לו מאוד… אבל זה מציק לי כי אמא שלי היא החברה הכי טובה שלי ואני מרגישה עכשיו כמו איזה נטל.

למה אני מובכת כל פעם כששואלים אותי אם אני מניקה או היה לי תפרים שואלים אותי מלא

צריכה עידודים ועצות❤️ ברוך השם ילדתי ביום ראשון. הלידה הייתה חלומית ומהירה יחסית ללידה ראשונה (7 שעות סך הכל). אבללל איך שהשיליה יצאה הדברים התחילו להשתבש, עלה לי חום, דימום חריג והכי גרוע- קרע דרגה 3a. תפרו אותי בחדר ניתוח והכל בסדר עכשיו ברוך השם אבל קשה לי לשלוט על פי הטבעת (גזים יוצאים חופשי) וכמובן שקשה ללכת ולעמוד אבל מתאמצת לעשות הכל. אני מתה מפחד מההשלכות של קרע כזה. בבקשה בנות שעברו את זה תעודדו אותי 🙏 אני אצליח לחזור לשלוט בזה? זה ישתפר? מה בנוגע ללידות הבאות? כמובן שאלך לפיזיותרפיסטית רצפת אגן.