חייבת לפרוק… מאז שילדתי רוב הדיכאון שלי בא בגלל אמא שלי לצערי ביקשתי ממנה שתהיה איתי בלידה בהתחלה אמרה בסדר ושהלידה שלי התקרבה היא אמרה לי תסלחי לי אבל לא מסוגלת כי היא נגעלת מדם של אחרים ובתי חולים ומסוגלת להתעלף, אמרה לא יכולה אבל אחרי שתלדי אישה בשבילך הכל מעל ומעבר!!! ודיברנו על זה שהיא תישן אצלי כמה ימים תעזור לי תלמד אותי , אני ובעלי שמחנו גם וחיכינו לזה ילדתי חזרתי לבית ביום הראשון באה כמו אורחת ישבה איזה שעתיים ופתאום אומרת שהיא הולכת הביתה למרות שחשבתי שהיא באה כדי להישאר אמרתי טוב…. ומתי תבואי אמרה שאסתדר לבד ופשוט לא שמעתי ממנה עד הברית גם באה כמו אורחת וידעה עד כמה קשה לי עם הברית ושארצה עזרה עם הטיפול של אחרי ושוב אמרה לי שאסתדר והלכה הביתה פשוט התפרקתי לרסיסים ב3 חודשים הראשונות בקושי באה ועכשיו כשהיא ואבא שלי באים יושבים שעה והולכים כי אומרים כמה אפשר לשחק עם תינוק נהיה משעמם ואני תמיד מנסה ומבקשת ממנה שתבוא להיות אצלי לפחות לכמה שעות שאתרענן גם ואנקה קצת כי אני חיה לבד עם בעלי ובעלי עובד וחוזר עייף מהעבודה והוא עושה מעל ומעבר ועוזר לי המון אבל אני כבר חייבתתתת לישון קצת … 5 חודשים לא ישנתי 3 שעות רצוף מאז הלידה כל פעם עולה לי ואני פשוט בוכה כמו ילדה קטנה פשוט כואב לייי הלב כל פעם אומרים לי שאני גורמת להם להתגעגע לתינוק שאני לא מדברת איתם וידאו ולא נוסעת אליהם ואני לא מוכנה לנסוע כל פעם בכביש עם תינוק ואני לא מוכנה והם יודעים את זה לחסוך אותו למסכים כי הם רוצים שאסובב אותו כל פעם למסך ולדבר איתו כאילו הוא מבין משהו נמאס לי כבר כל יום שולחים לי שאתקשר וידאו ואני מתחמקת איכשהו ואחרי זה אומרים שאני גורמת להתגעגע ומתעצבנים עלי ואם אני אוציא מה שעל הלב שלי היא תתגונן ולא תתן לי לדבר ותוציא אותי הלא בסדר אשכרה לא ציפיתי שאמא שלי תהיה ככה ולא תהיה לצידי אני מפורקת ולא מפסיקה לבכות מנסה להיות חזקה ובעלי מחזק אותי אבל אני כל פעם נשברת ויש בי הרבה כעס כלפי אמא שלי

שבוע 13 כבר כמה שעות מרגישה לחצים בפות מה זה יכול להיות?