חייבת לשתף משהו אני ממש עם סוג של חרדה. אז ככה מפאת גילי אני מאוד לחוצה על הריון (שלישי), מצד שני החיים שלי הכי הכי לא מאורגנים כרגע גם קריירה שלי ושל בעלי גם בית וגם מלא דברים. אבל ההריון השני כבר היה מזמן והרגשתי שאני דוחה בלי סוף ופשוט החלטתי לשחרר ומה יהיה יהיה. קיימתי יחסים היום עם בעלי ורק אחכ בדקתי במקלוני ביוץ וראיתי ששיא הביוץ. קיצר סיכוי גבוה להריון (אני נקלטת מהר). רק תבינו כמה בלחץ אני, אתמול טבלתי במקווה וחזרתי ומרוב לחץ וחרדה שהייתי בה (חרדה מלהיכנס להריון) למרות שהכרחתי את עצמי כן לשחרר ולקחת סיכון של הריון. לא הצלחתי לקיים יחסים איתו אתמול כי באמת נפשית הייתי מדי בסטרס. היום בבוקר כן שכבנו ותקשיבו טוב, פעם ראשונה אבר בכל שנות נישואינו שלא הצלחתי לגמור. הזוי וחריג מאוד!! עד כמה הגוף שלי בסטרס שלא הצלחתי לגמור כי ידעתי שאולי יכןלה להיכנס להריון (כי בשכל מבינה שצריך, וגם רוצה! באמת רוצה! אבל החיים מלחיצים אותי כל כך ואני מרגישה שאני במלחמה נגד הזמן והחיים והשעון הביולוגי) חלום שלי משפחה גדולה. אבל המלחמה הזאת בתוך עצמי גומרת אותי. מקודם גיליתי שאני בשיא הביוץ ומאז אני בדופק 300 ממש מיני התקף חרדה. אני רוצה להיכנס להריון הזה בשלווה ולהנות ממנו ולא להיות בחרדה ודכאון שהוא בא. (אם בא בכלל). אני פשוט בכאוס לא נורמלי בראששש מקווה שכן נקלטתי! ושמאוד מהר זה יהפוך לשמחה טהורה והתרגשות שלמה ומלאה ואשכח את רמות הסרטים שאוכלים לי את הראש ומייסרים אותי בהתלבטויות של הלפני

שבוע 10 שתפו מה התחושות שלכן?? מתחילות להתאושש או עדיין עמוק בבחילות ועייפות???

בן 9 וחצי חודשים. לא מוכן לאכול כלום חוץ מדייסה ופירות. מה עושים???