אודה לתובנות אני כרגע לא בטוב על בעלי ויושבת קצת לחשבון נפש אני מזהה לופ שחוזר…

אודה לתובנות אני כרגע לא בטוב על בעלי ויושבת קצת לחשבון נפש אני מזהה לופ שחוזר על עצמו ורוצה להתייעץ איתכן. אני בהריון. כרגע עם סימפיוליזיס, כל פעם משהו אחר. בעלי מתנהל בצורה כזו: יום אחד מתעלם מהחולשה, מהקושי, מזה שאני שוכבת שעות בלי לאכול או לשתות. ואז פתאום יום למחרת, (כנראה כשהוא קולט שאני גם כועסת או שהוא הגזים) הוא מתעניין, שואל, מציע, ואז זה ממש מכעיס אותי. ואני לא רוצה לקבל ממנו שום התעניינות עזרה או אוכל. לא מצליחה להבין את זה. כי אם אתה מתעלם, כנראה לא שמת לב בשילוב עם זה שזה אופי. אבל פתאום למחרת כן שם לב? ואז גם אומר "אתמול דאגתי לך, גם היום אני דואג, למה את לא רוצה שאכין לי... שאביא לך .. שאקנה לך .." הקושי הזה של פעם ככה פעם ככה, פלוס השקר של "כן דאגתי לך" רק כדי להרגיע מצפון, גורם לי להעדיף לא לקבל ממנו שום תמיכה בשום שלב, ככה אדע שאני לא מצפה ולא מתאכזבת. ההרגשה הזאת של דאגה ואכפתיות, ויום אחרי התעלמות, מקריסה אותי כל פעם מחדש ושוברת אותי. לא נראה לי הגיוני שמישהו שאוהב אותך, יכול לראות אותך על הספה כמה שעות כאובה, לא אוכלת לא שותה, ולא לעשות עם זה כלום. ואז יום אחרי כדי להרגיע את המצפון שלו, הוא הופך לבעל הכי טוב דואג ואכפתי. פליז תעזרו לי עם הכאב הזה. איפה אני טועה????