הריון ראשון שבוע 39+4, עם צירים מחודש 8 והפקק הרירי כבר יצא השבוע. חייבת להבין אם רק אני בשלב הזה מתוסכלת ברמות של בכי לא הגיוני מהרצון ללדת כבר! ההריון שלי היה לא פשוט בכלל מהתחלה, הכי רציתי אותו בעולם ואני מודה גם על הקושי אבל בימים האחרונים אני מרגישה מוצפת כל כך, כל העולם שואל אותי נו מה את יולדת??? שואלים שאלות חסרות טאקט שברור לי שהן נובעות מדאגה ואכפתיות כלפי וכלפי התינוקת שבדרך אבל בתכלס הכל מקשה עליי. הציפייה הורגת אותי ואני מרגישה שכלום לא מתקדם לשום מקום. אני בוכה מכל פיפס ביומיים האחרונים ממש כמו אישה אחרי לידה חייבת להבין אם זה נורמלי? כל התחושות האלה שכבר די אני חייבת ללדת ולחזור לחיות את החיים שלי פלוס התינוקת שאני מצפה לה אבל ההריון גמר אןתייייי
הריון ולידההריון ולידה
💬5 תגובות👍2 לייקים

תגובות (5)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי3 בינואר 2025 בשעה 01:47
הסביבה פשוט לוחצת אותך וזה ממש מובן קודם כל שולחת לך חיבוק תנסי להירגע ולהתנתק מכל הרעשים יש לך בן זוג שעוזר לך? תדברי איתו הסטרס הזה לא מועיל אם את רוצה אני פה עבורך בשביל לתמוך בך מתי שתרצי
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי3 בינואר 2025 בשעה 03:59
זה בול התחושות את בסדר גמור
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי3 בינואר 2025 בשעה 09:02
וואו אחותי אני בדיוק כמוך, כל מה שרשמת שבוע 39 מתה כבר ללדת עוד קצתתתת 🙏🙏
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי4 בינואר 2025 בשעה 05:23
וואו אני בול ככה 39+3 לא מפסיקה לבכות עצבנית כאובה פשוט מרגישה שנמאס לי להיות בהריון ובא ליי להיות בת אדם התחלתי את החודש בחיוך והבנה שהכל יכול לקרות אבל לא קורה כלום🙄

רוצה לראות תגובות נוספות?

הורידי את אפליקציית פורטי לצפייה בכל התגובות

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

זה לא קשור כל כך לאחרי לידה. אבל זה קשור לזוגיות שנהייתה לנו אחרי הלידה. אנחנו כבר שנתיים בטיפול מאוד טוב שהצליח לאט לאט להרים אותנו למקום סביר לא אייזה זוג אוהב אלא רב פחות ופחות מרוחק. אחרי הרבה מחשבות בנושא אני חושבת שמרכז הבעיה שלנו זה ההבדלים באיזה סוג אדם אנחנו. אני בנאדם מאוד אופטימי, פרודוקטיבי, שרוצה רק ליצור ולחיות את החיים. אני אנסה להתאמץ עבור כל דבר ובמיוחד עבור הזוגיות שלנו. ובעלי בדיוק ההפך, דיכאוני (אף היה על כדורים תקופה), פסימי, שלילי, מבחינתו לא לעשות כלום. במחשבה שלו רק כשהוא יהיה ממש עשיר נוכל להנות מהחיים. הוא קצת הושפע ממני במהלך השנים שלנו יחד אך עדיין גם כשנהנים לפעמים תמיד יהיה אמירה בסוף של משפטים של חוסר: כמו אנחנו מבזבזים הרבה, אני לא מספיק לעבוד, עכשיו לא נוכל לקנות ככה וככה, החיים קשים ועוד פנינים. וזה פשוט מוציא את האוויר מהכל. אני רואה את העולם אחרת ומתמודדת איתו אחרת לגמרי, אני גם הרבה יותר פרודוקטיבית ויודעת לשים גבולות לכל דבר אם זה עבודה, בזבוז, חופש, מטלות. ולכן נהנית מכל מה שעושה. כבר קשה לי ממש להתמודד עם זה כי אני מרגישה שהוא כל הזמן מביא את זה לתקשורות ביננו ולחיים שלנו, אני מאוד אוהבת אותו ורוצה להמשיך איתו את החיים עד 120. אבל כבר לא מוצאת פתרון להתמודדות הזו.. זה ממש הופך אותי לאדם דיכאוני שאני במהותי וכשאני לבד אני ההפך הגמור. יש דרך לשנות אדם שלילי לחיובי? יש דרך להתמודד בזוגיות כזו?
זוגיותזוגיות
💬6 תגובות👍1 לייקים