בנות שהילדים שלהם על הרצף או כל סוג שהוא של תסמונת בתפקןד גבוהה, איך זיהיתן…

טוב, בשעה טובה ומוצלחת סיפור הלידה שלי🥹👼🏻🙌🏻 שבוע 40+5, הריון ראשון. אני כבר משבוע 39 מרגישה שאני מאבדת את זה וכל יום מתפללת ללדת. שבוע 40+4, יום חמישי, אחרי שניסיתי כל זירוז טבעי, אני נכנעת והולכת לעשות סטריפינג- בשעה 20:00. חוזרת לבית של ההורים(הגעתי אליהם מאז המשוער כי התכנון היה שהם לוקחים אותי) משום מה משהו אומר לי תגידי לו לבוא(לבעלי) בעלי היה בבית שלנו אני מתקשרת אליו ב11 בלילה ומתעקשת איתו שיבוא לישון איתי, בהתחלה לא רצה כי לא היה לו כל כך איך לבוא כי אנחנו בלי רכב, בסוף החליט להגיע למרות הכל- ב1 בלילה. אנחנו נרדמים. 4 לפנות בוקר אני קמה ורואה שעוד חברה ילדה, ואני, כלום לא קורה, אפילו לא ציר קטן אחד. עליתי להורים שלי לבכות להם שכלום לא קורה והוא לא רוצה לצאתתת. ב4:50 אני מתייאשת ויורדת חזרה לחדר לישון. שוכבת במיטה, 5:00 מרגישה כמו כאב חזק בבטן ואז בום משהו מתפוצץ, קמה מהר לשירותים ופשוט נחלים של מיםםם הכל רטוב, מתקשרת לאמא שלי, יאללה מתארגנים. כבר יום שישי, לא סיימו להכין שבת, אני עם צירים מטורפים אבל מותר להגיע לבית חולים עד 3 שעות מירידת מים, אז אני מחכה, עומדת במטבח מנסה להתמודד עם הכאב בזמן שההורים שלי על הגז מטגנים שניצלים וחצילים😆. 8:00- בשעה טובה ומוצלחת יוצאים לבית חולים. 8:30- הגענו, אני בוכה מכאב ורק רוצה אפידורללל. אפילו שכל ההריון אמרתי אני עושה בלי, קטן עליי, ברגע האמת לא יכולתי. אמא שלי ניסתה לשכנע אותי להמתין עוד כי אומרים שאפידורל מעכב ואני רק בפתיחה 2.5. (המשך בתגובות)

שבוע 7 , תור לאולטרסאונד ראשון, סבבה או עדיף יותר מאוחר?