הייתי בבדיקה שגרתית אצל הרופאת נשים לאחר ביצוע אולטראסאונד היא אמרה שיש קושי…

הייתי בבדיקה שגרתית אצל הרופאת נשים לאחר ביצוע אולטראסאונד היא אמרה שיש קושי לראות את מוח העובר והיא שלחה אותי למכון להתפתחות העובר. אני שבוע 31, אשמח לקבל מידע אם מישהי עברה את זה ויכולה לתת לי פרטים נוספים.. כי אני ממש בלחץ.
💬13 תגובות👍1 לייקים

תגובות (13)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי1 בינואר 2025 בשעה 18:22
חיבוקק גדול אהובה שליי
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי1 בינואר 2025 בשעה 18:37
הכל בסדר אהובתי היא לא אמרה משהו לא טוב בסהכ התקשתה לראות את המוח❤️❤️
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי1 בינואר 2025 בשעה 22:17
לפי. בסקירה מאוחרת ראו משהו מחשיד שקשור למוח? אצלי ראו ציסטה ו2 חללים ריקים ואני מחכה שיקבעו לי תור לסקירת מוח מכוונת בבית חולים לעוד כמה שבועות. בע"ה מקווה ומתפללת שהכל בסדר
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי2 בינואר 2025 בשעה 11:24
בשורות טובות לדעתי זה משהו שקורה כמו שקשה לראות את הלב אז שולחים לאקו לב זה לא מעיד על בעיה
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי2 בינואר 2025 בשעה 12:11
יהיה טוב בעזרת ה'.. אולי במכשיר שלה ספציפית לא הצליחה🫶
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי2 בינואר 2025 בשעה 12:11
איך היו הסקירות?
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי2 בינואר 2025 בשעה 12:12
ואולי שווה עוד חוות דעת לפני שממהרים להחליט? אולי רופא אחר יגיד לך משהו אחר?
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי2 בינואר 2025 בשעה 12:21
לכי לדעתי לעוד רופא שיגיד לך מה הכוונה וכו

רוצה לראות תגובות נוספות?

הורידי את אפליקציית פורטי לצפייה בכל התגובות

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

״אהבה מותקפת״ ככה אני אקרא לפוסט: אני באמצע ההריון הראשון שלי, עם בת שמאוד רציתי אותה. בהתחלה שמחתי מאוד אבל לאט לאט, ככל שסיפרתי לסביבה, התחלתי לשמוע תגובות שפגעו בי. חלק לא אמרו כלום, רק “העיקר בריאות”, חלק חייכו חיוך מאולץ, וחלק ממש הביעו אכזבה אמיתית מכך שלא מדובר בבן. גברים סביבי כולל אנשים קרובים התלהבו כשנולדו בנים לסביבתם, אבל לי אמרו “גם בת זה בסדר”. בהתחלה לא שמתי לב עד כמה זה נכנס לי ללב אך עם חלוף הימים משהו בי כבה לאט לאט במיוחד עם הרגישות וההורמונים בהריון. עכשיו, באמצע החודש החמישי, אני מרגישה כאב אמיתי, ימים של עליות וירידות, יש רגעים שאני מחוברת וחזקה, ויש רגעים של רגישות, ניתוק, ותחושת אשמה – כאילו הבת שלי פחות שווה. כאילו אני לא מצליחה להגן עליה ולעטוף אותה כבר מעכשיו. אפילו מרגישה לפעמים שאני פחות “אמא” – רק כי לא הבאתי בן. זה מתנגש לי עם מה שאני באמת מרגישה: יום אחד אני גאה שאני הולכת להיות אמא לבת, ויום אחר אני מרוסקת. ולפעמים, לצערי, עולה בי תחושת ניכור כלפיה – וזה שובר לי את הלב. אני לא רוצה להרגיש ככה. זו הפעם הראשונה בחיי שאני מרגישה שאני לא שולטת בעצמי. וזה לא אני – אני אוהבת את הבת שלי, גם אם עוד לא פגשתי אותה. אני יודעת עמוק בלב שבת זו מתנה – לי, לאבא שלה, ולחיים שלמים יחד. אבל התגובות מהסביבה, גם אם הן לא באו מרוע – הצליחו לפגוע ולעוות לי את הדרך לחיבור איתה. וקשה לי. אני חייבת להתגבר. קרה לכן משהו דומה? איך התמודדתן עם סטיגמות ותפיסות כאלה? איך התחברתן לעוברית שלכן למרות הכול? אשמח לשתף, לשמוע, ולקבל חיבוק ממי שמבינה 🩷
💬33 תגובות👍1 לייקים