אוייייי גם אנח עברתי את זה עם הבן שלי ברמה שהייתי בוכה דמעותתת על זה היה תינוק בן שנה הפסקתי לו תהנקה הוא עשה עלי חרם!! הוא לא רצה אותייי כל פעם שרק הייתי מתקרבת צרחותתת הרגשתי שאני לא אמא שלו שהוא לא צריך אותי באמת ואז התפטרתי בגללו מהעבודה וישבתי בבית רק בשביל התחלית שלי בתור אמא שלו.. אולי זה נשצע דרמה קוויןן אבל ממש כאב לי והייתי נתקפת התקפי חרדה קשיםםםם של פחדד כמו לה שבור

בול אצלנו! שהייתי בהריון על הקטן הוא פשוט התעלם מהקיום שלי. לא רצה להיות בסביבה שלי. רצה רק את אבא והיו לנו תשעה חודשים מאוד קשים. בעלי היה מותש ואני הייתי מתוסכלת כי הרגשתי שהבן שלי לא אוהב אותי. עשיתי טעות גדולה - השלמתי עם זה שהוא לא אוהב אותי ופשוט הייתי דואגת לו לכל הדברים הבסיסים כאמא והגעתי למצב של ריחוק ריגשי. במיוחד עם ההריון וכל ההורמונים לקחתי את הכל קשה מאוד.. אחרי הלידה התחלתי להקדיש לו הרבה יותר זמן כי סוף סוף הייתי פנויה ריגשית ופיזית הייתי יכולה להרים אותו, לשחק איתו על הריצפה, לקלח אותו.. דברים שהיו לי מאוד קשים לאורך תקופת ההריון של הקטן. אחרי הלידה הייתי יושבת איתו ליצירות, משחקת איתו במכוניות, רוקדת איתו, יוצאת איתו לבלות לבד בלי הקטן.. זמן איכות רק שלי ושלו. וואו, זה עשה פלאים לקשר שלנו! כבר יותר לא רצה רק את אבא, כבר לא בכה שהלך לעבודה. סוף סוף הרגשתי שהוא אוהב אותי! תנסי גם אולי להקדיש לו זמן איכות לבד. לצאת רק איתו מהבית. שבעלך יהיה עם הילדה ולך יהיה זמן איכות עם הבן.

בייבי בום צודקת גם אני עשיתי את זה!! פשןט פנניתי אצ כל הזמן שלנ בשבילו!!

אבל שימו לב בנות יקרות שאצלכן זה נובע בגלל הריון/ לידה/ הפסקת הנקה דברים ש*גורמים* לריחוק. אצלי אין שומדבר אחותו הקטנה כבר בת שנה וזה רק מחמיר הקרבה לאבא שלו אפילו אם יוצאים לאנשהו ואבא שלו לא בא אז הוא ישר שואל איפה אבא קורא לו ודואג שיתלווה אלינו. אם אני הולכת או לא מגיעה לאנשהו זה אפילו לא מזיז לו. הוא לא טורח לקרוא לי. אני ממש ממש ממש מרגישה שאני לא אמא שלו וזה בדיוק כמו מה שנכתב פה , אני דואגת לו לדברים הבסיסים ורגשית ממש נוצר ריחוק ממנו ! ממש ממש כמו שתיארת! אני בטוחה שזמן איכות יחד יוכל לעזור בתוך כל השגרה אני לא מצליחה למצוא את הזמנים הנכונים