התייעצות.. ילד בן 3 שמת על אבא שלו ברמה מוגזמת כל דבר הוא רוצה ומעדיף לעשות…

אוייייי גם אנח עברתי את זה עם הבן שלי ברמה שהייתי בוכה דמעותתת על זה היה תינוק בן שנה הפסקתי לו תהנקה הוא עשה עלי חרם!! הוא לא רצה אותייי כל פעם שרק הייתי מתקרבת צרחותתת הרגשתי שאני לא אמא שלו שהוא לא צריך אותי באמת ואז התפטרתי בגללו מהעבודה וישבתי בבית רק בשביל התחלית שלי בתור אמא שלו.. אולי זה נשצע דרמה קוויןן אבל ממש כאב לי והייתי נתקפת התקפי חרדה קשיםםםם של פחדד כמו לה שבור

בול אצלנו! שהייתי בהריון על הקטן הוא פשוט התעלם מהקיום שלי. לא רצה להיות בסביבה שלי. רצה רק את אבא והיו לנו תשעה חודשים מאוד קשים. בעלי היה מותש ואני הייתי מתוסכלת כי הרגשתי שהבן שלי לא אוהב אותי. עשיתי טעות גדולה - השלמתי עם זה שהוא לא אוהב אותי ופשוט הייתי דואגת לו לכל הדברים הבסיסים כאמא והגעתי למצב של ריחוק ריגשי. במיוחד עם ההריון וכל ההורמונים לקחתי את הכל קשה מאוד.. אחרי הלידה התחלתי להקדיש לו הרבה יותר זמן כי סוף סוף הייתי פנויה ריגשית ופיזית הייתי יכולה להרים אותו, לשחק איתו על הריצפה, לקלח אותו.. דברים שהיו לי מאוד קשים לאורך תקופת ההריון של הקטן. אחרי הלידה הייתי יושבת איתו ליצירות, משחקת איתו במכוניות, רוקדת איתו, יוצאת איתו לבלות לבד בלי הקטן.. זמן איכות רק שלי ושלו. וואו, זה עשה פלאים לקשר שלנו! כבר יותר לא רצה רק את אבא, כבר לא בכה שהלך לעבודה. סוף סוף הרגשתי שהוא אוהב אותי! תנסי גם אולי להקדיש לו זמן איכות לבד. לצאת רק איתו מהבית. שבעלך יהיה עם הילדה ולך יהיה זמן איכות עם הבן.

בייבי בום צודקת גם אני עשיתי את זה!! פשןט פנניתי אצ כל הזמן שלנ בשבילו!!

אבל שימו לב בנות יקרות שאצלכן זה נובע בגלל הריון/ לידה/ הפסקת הנקה דברים ש*גורמים* לריחוק. אצלי אין שומדבר אחותו הקטנה כבר בת שנה וזה רק מחמיר הקרבה לאבא שלו אפילו אם יוצאים לאנשהו ואבא שלו לא בא אז הוא ישר שואל איפה אבא קורא לו ודואג שיתלווה אלינו. אם אני הולכת או לא מגיעה לאנשהו זה אפילו לא מזיז לו. הוא לא טורח לקרוא לי. אני ממש ממש ממש מרגישה שאני לא אמא שלו וזה בדיוק כמו מה שנכתב פה , אני דואגת לו לדברים הבסיסים ורגשית ממש נוצר ריחוק ממנו ! ממש ממש כמו שתיארת! אני בטוחה שזמן איכות יחד יוכל לעזור בתוך כל השגרה אני לא מצליחה למצוא את הזמנים הנכונים

אולי אבל זה נובע מזה שיש חלוקה מאוד ברורה בבית שאת עם הקטנה ובעלך עם הילד? אצלנו גם יש את החלוקה הזאת מאז שהקטן נולד - בעלי עם הגדול ואני עם הקטן. לא היה מתוכנן ובסוף גילינו שזה עובד לנו מצוין. אבל שוב, כמו שאמרתי, אני עדיין מנצלת הרבה הזדמנויות להיות עם הגדול, שיחווה אותי גם ושלא ירגיש שאני מקדישה את כל תשומת הלב שלי רק לקטן. אולי הוא מרגיש ממך שאת יותר פנויה ריגשית לקטנה מאשר אליו אז בגלל זה הוא מרגיש יותר מחובר לבעלך?

אני אגיד לך מה, זה התחיל עוד לפני שילדתי את הקטנה הקשר הוא הדדי ז״א שאבא שלו גם אובססיבי אליו אז הכל מתמזג להם פיקס לפעמים אני מרגישה ממש בצד ואני לפעמים ממש נפגעת ממנו עד כדי כך שאני כועסת על הבן בלב שלי שהוא לא רוצה אותי , לא מעריך אותי כשאבא שלו הולך והוא מתחיל ליילל אני פשוט שותקת מסתכלת ובאלי לבכות כאילו מה, נשארת עם זאב בבית? אני חד משמעית חייבת יותר זמן איכות איתו. זה חייב לעבוד.

אני מבינה אותך כל כך ♥️ אין ספק שזמן איכות משותף, שמוקדש רק לך ולו, יכול לעשות פלאים לחיזוק הקשר ביניכם. ובסופו של דבר, זו מערכת יחסים לכל דבר – וכמו בזוגיות, אם לא נשקיע בה, היא לא תפרח.

ואווו כמה שאני מבינה אותתךך!!! אין כואבב כזה איןןןן!!! רק זמן איכות יעזור תבקשי אפילי מבעלך שיצא מהבית ואיתן לך להיות איתו לבד אין ברירה פעם ראשונה יהיה לי קשה פעם שניה גם ובפעם שלישית הוא יהנה כלכך מהפעילות איתך