סתם שאלה אבל תענו לי באלי לדעת זה לא קצת מוזר לחשוב על זה שאנחנו הולכים ללדת תינוק/ת עכשיו נוצר לעולם ובסופו של דבר הם בתינוקייה כאילו אני יודעת שיש ביות מלא וזה אבל כאילו נשים שמשאירות את התינוק בתינוקיה מה אתם לא מרגישות נתק כזה לא מספיק הוא/היא יצא מהבטן גם אתם לא נושמות אותו?
אמהותאמהות
💬10 תגובות

תגובות (10)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי24 בדצמבר 2024 בשעה 23:20
ברור שמרגישים נתק באיזשהו מקום אבל בו זמנית את צריכה לישון,את צריכה כמה רגעים לעכל את הכל ולדאוג רגע גם לעצמך.יהיה לך את כל החיים🪬לדאוג לילד שלך,אז יומיים-שלושה(אם לא קיסרי ואז יותר)תדאגי לעצמך,מה יקרה?סוף העולם יגיע?לא חושבת. אני הייתי אחרי קיסרי חירום והרגשתי כלכך חרא עם עצמי לגבי איך שהלידה עברה והכל שאני כמעט ולא שמתי בתינוקיה והצטערתי על זה מאוד לתקופה מאוד ארוכה,העמסתי על עצמי נפשית ובעיקר פיזית,הייתי חצי מעולפת,לא מתפקדת אפילו עיניים לא הייתי מצליחה לפתוח מרוב התשישות הרבה שבה הייתי.ואם היה בן אדם שהיה יושב איתי ואומר לי הכל בסדר תתני לה להיות טיפה בתינוקיה לא יקרה לה שום דבר,היא לא הולכת לשום מקום,המצב היה נראה אחרת לגמרי.
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי24 בדצמבר 2024 בשעה 23:20
לא תמיד אפשרי או יש כוחות אחרי לידה לזה.אני 3 לידות לא הצלחתי שהתינוק יהיה איתי תמיד.מרגישים חולשה מטורפת.הלכתי פשוט המון לתינוקיה אפילו סתם לשבת לידם ולבהות בהם
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי24 בדצמבר 2024 בשעה 23:22
אני לידה שניה ותמיד הייתי ביות מלא לכן אני שואלת- אי אפשר לקחת את התינוק אלייך גם אם החלטת לתינוקייה? סתם דוגמא לכמה שעות?
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי24 בדצמבר 2024 בשעה 23:22
הגוף אחרי לידה נמצא בטראומה אני אישית ילדה ראשונה מאוד פחדתי להרדים אצלי בלילה, היו לי כאבים מטורפים מהתפרים ובאמת לא הצלחתי לתפקד פיזית ולדאוג לתינוק, אני כן הייתי הולכת ומביאה אותה מהתינוקייה כשמתגעגעת בלילה הייתי שמה אותה שם כדי לישון והייתי בהאכלת בוקר הולכת לשם לקחת אותה להאכיל. זה מטורף זה טראומה צריך להתאושש מזה וכן אם זה אומר לשים את התינוק קצת בתינוקייה אז הכל טוב יומיים שלושה לא יקרה כלום!

רוצה לראות תגובות נוספות?

הורידי את אפליקציית פורטי לצפייה בכל התגובות

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

קצת פריקה... שבוע 41, לקראת לידה ראשונה. קצת חששות, לחץ, התרגשות, חוסר סבלנות ובקיצור הכל מהכל. עד עכשיו הייתי ממש בסדר, מתפקדת לחלוטין ללא תלונות ללא "התבכיינות"..אך מרגישה ממש מתוסכלת מהתנהגות של אנשים כלפי. בעיקר אבא שלי. כל תקופה עושה עליי סוג של "חרם", פתאום לא מדבר איתי, משום סיבה. אדם מאוד הפכפך בגדול ושנים שזה ככה. אני בכל פעם לא משנה כמה דרך עליי הייתי שם, דאגתי,עזרתי (למרות שלא גדלתי עם ההורים שלי אלא בפנימיה). עברתי טיפולים כדי להכנס להריון, בתקופה הזו לא דיבר איתי תקופה ולא התעניין וכמובן לא איחל מזל טוב.. ככה עד חודש 6 בערך, אז הוא היה בטיפול בבית חולים והגעתי אליו (כמובן היחידה שהיתה איתו) אספתי אותו הביתה, דאגתי לו לדברים ולא עשיתי שום חשבון. ככה חוזר על עצמו בכל תקופה, מחליט שלא לדבר איתי, לנתק קשר, וגם כשבקשר לא מתעניין כלל, רק מקשה עליי, מתלונן, כועס על החיים בגדול ולא רואה מלבדו אף אחד אחר. ואחרי החפירה הזו, אני מוצאת את עצמי בשבוע הזה,ממתינה כל יום בחששות/ציפיה וכו ולוקחת ללב את העניין הזה..
הריון ולידההריון ולידה
💬7 תגובות👍1 לייקים