היי.שוב פורקת כי זה עוזר לי. אני ובן זוגי הכרנו שהיה במילואים. חיבור מטורף,החבר הכי טוב שלי. גרה אצל ההורים והוא חזר לאמו לאחר פרידה מהאקסית ועקב המילואים. ישר ידעתי שהוא האחד. עשיתי בדיקות גנטיות נטלתי חומצה פולית ולאחר תשובות תקינות ניסינו להיכנס לפי ביוץ. ברוך השם על הפעם הראשונה נקלטתי. סיים מילואים לקח לעצמו חודש חודשיים להתאפס עקב הטראומה שעבר שם. ואיך לא המצב הכלכלי משפיע. מחפשים דירה, טרם הציע נישואים כי חוסך לטבעת. קבענו להתחתן לאחר הלידה בע״ה כי משפחתו בשנת אבל. הכל מבולבל לי, עדיין לא התחלנו את החיים במשותף ותכף ילד. מאמינה בתוך תוכי שהכל יסתדר. התגובות של האנשים לא מוסיפות- למה לא הציע? למה לא עברתם כבר? הייתם צריכים להתחתן ברבנות מה קשור אירוע אחרי הלידה? רק שופטים. אני גם ככה בן אדם חרדתי שמלקה את עצמו. ועכשיו בכלל. זהו פרקתי אוהבת אתכן