צריכה קצת לפרוק.. אנחנו יחד כמעט 7 שנים. אני בהריון מתקדם. הוא כל מה שרציתי לעצמי, כל מה שייחלתי וקיוותי לו. אני נותת מעצמי הכל למענו ולמען הזוגיות שלנו. מאז ומתמיד הוא התקשה בלהביע רגש..אך מאוד התאמץ. ותמיד ידעתי לקבל ולהכיל את זה, אך לאחרונה זה החמיר..ואני מרגישה שהוא ממש מנותק ממני רגשית... או שאני מרגישה ככה כי אני הורמונלית לא יודעת 🫣 העניין הוא שהוא קצת מפלרטט עם מישהי לאחרונה, הוא מודה בזה, ויודע שאני יודעת. הוא אומר שזה לפעמים רק כדי לעצבן אותי, ורק כדי להכניס קצת עניין לחיים, ולא יקרה שום דבר מעבר. אני פגועה מזה נורא, ואנחנו מדברים על הנושא דיי בפתיחות.. אך את ההודעות עם אותה בחורה הוא מסתיר "שלא אעשה סצנות מיותרות.. כי זה סתם". אותה בחורה לפעמים זורמת איתו קצת בשיח פלרטטני ולפעמים חותכת. היא יודעת שהוא נשוי, ויודעת שהוא מצפה לילד. אני באמת לא יודעת כבר מה לעשות. אני רוצה להאמין לו שלא יקרה כלום, ושזה סתם. אני מוצאת את עצמי מעורערת, חסרת ביטחון, מרגישה לא מושכת ולא אהובה. אני בוכה בכל רגע שיש לי לבד עם עצמי. ולובשת חיוך ומסכות בסביבתו ובסביבת אחרים. כל כך חשבתי שההריון הזה שחיכיתי לו יהיה תקופה שמחה ומאושרת. ואני פתאום פשוט לא יודעת אם אני רוצה ומוכנה לגדל ילד כשאני במצב כזה. מרגישה בדיכאון נוראי ומפחדת שזה יחמיר לאחר הלידה, ולא אהיה פנויה רגשית לטיפול בילד. שהוא התגשמות החלום הכי גדול שלי, הציפייה הכי גדולה שהייתה לי בחיים היא לילד, ולמשפחה קטנה ומאושרת משלי.