פריקה: לא יודעת אם זה הפורום הנכון אבל.. אני אמא לשתי ילדים ולאחרונה אני מתחילה לראות איזשהו סימן לאוטיזם אצלי או לאיזשהו בעיה אחרת לא הולך לי בכלום הצורת חשיבה שלי היא אחרת משל כולם והסימן המובהק זה שאני לא מסתכלת בעיניים למשפחה / אנשים שאני מדברת איתם כל הזמן יש לי את הסטיגמה של הביישנית מה שלא נכון פשוט יש לי קושי להתחיל שיחה בגלל 1. קול גבוהה 2. מרגישה שונה מאחרחם ומצורת החשיבה שלהם ולא מוצאת איתם תחומי עניין 3. מתבאסת על המראה שלי 4. החשיבה שלי איטית יותר 5.מרגישה שהמוח לא מצליח לקלוט כלום אני כל הזמן בשגרה של הילדים וחוץ מזה אין בי שום דבר נוסף כתחום עניין מרגישה כל פעם מכוערת בלב ומכוערת במראה למרות שאני אמא מצויינת לפחות זה אפשר להגיד עליי עם ילדים יש לי ים סבלנות מעטים הפעמים שהרמתי תקול ובחיים לא הבאתי עונש או עצביים כלפיהם. אשמח לשני שאלות 1. איך בודקים את זה? 2.איך לא לשדר את זה לילדים? כל העניין החברתי לא רוצה שאם יהיו כמוני מרגישה מגעילה ושאף אחד לא מבין אות😔

בנווות בוקר טוב מרגישה עייפות מטורפת ככה לא בא לעשות כלום זה היום 28 עוד לא עשיתי בדיקת הריון מפחדת ולחוצה 😥

יש שן ראשונה. צריך להתחיל לצחצח?

איך זה הגיוני שגם אחרי שעתיים שלושו ארבע אחרי שאכלתי יוצא לי הכל שאני מקיאה איך אחרי 4 שעות? זה לא אמור להתעכל בגוף כבר?

הבן שלי בן 7 חודש ומרגיש לי שאני לא מתנהלת טוב באוכל הרגיל אצלו בבוקר קם ב 6 וחצי אוכל 120 מטרנה אחרכך ב9 פירות והולך לישון לקראת 10 קם ב11 אוכל 120 מטרנה וב14:00 אוכל עוד 120 מטרנה ונרדם לצהוריים קם ב15:30 מתאושש חצי שעה ויותר נניח עד 16:30 אוכל טחון 19:00 מטרנה ושנת לילה אני רוצה להתקדם איתו קצת יותר עם האוכל מה עושים? מרגיש לי שכבר חןדש תקועים על אותו תפריט

היי אהובות איך מנקים צמיד פנדורה שהשחיר?