לפני לידה שניה כשאני חושבת על איך זה להיות עם תינוק קטן אני פשוט מרגישה שאני מתרוקנת. כנראה בגלל שאני יודעת כבר כמה כח זה לוקח וכמה עייפה הייתי וכמה היה לי קשה בפעם הקודמת. בעלי חצי שבוע לא בבית אז גם אין לי עם מי לדבר. בעבודה שטפו אותי היום ברמה שהסמקתי והייתה לי ממש בחילה. בקיצור רע לי ממש. אשמח סתם לדעתכם או לעצב או לכל דבר. קשה לי. תודה אהובות
הריון ולידההריון ולידה
💬4 תגובות

תגובות (4)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי8 בדצמבר 2024 בשעה 21:34
פשוט חיבוק ענק 🫶🏻 שולחת לך מלא כוחות ואנרגיות טובות את חזקה 💪
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי8 בדצמבר 2024 בשעה 21:40
דבר ראשון חיבוק. אל תשכחי שאת הורמונלית עכשיו והכל נראה שחור אבל תזכרי איך לאט לאט נהיה קל יותר ואת מרוויחה אוצר לכל החיים. תנסי למצוא לך עזרה.
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי8 בדצמבר 2024 בשעה 21:53
אני מזה מזדהה איתך אני במיקרה שלך חד הורית ההורות משותפת אבל מאד לבד בלי עזרה.. ככה היה לי גם בלידה הראשונה הכי חשוב זה לזכור שזה פשוט עובר... זה עובר זו תקופה מאתגרת שעוברת. אני איתך גם חווה חרדות מהמצב ההולך ובא יכולה לומר לך שלי חברה של אנשים נשים חברות עוזרת.. יש דולות לאחר לידה שעוזרות ותומכות וזה בהחלט שווה ואם תרצי לשתף בטלפון.. ווצאפ בשימחה אני פה
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי9 בדצמבר 2024 בשעה 09:40
תודה אהובות

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

**טריגר פוסט על המלחמה** למה אני לא מפחדת? מה לא בסדר איתי? איך שהתחילה המלחמה הזאת, עוד לפני שהתגלה סדר גודל האסון מהמסיבה, עוד לפני שהתחילו לדווח על כל יישובי העוטף, ידעתי שהולך להיות רע. הרגשתי את זה בבטן חזק. ראיתי מלא סרטונים, בכיתי כמובן, לא בכולם. בעיקר בכאלה שראו אנשים שבויים בבית שלהם, המבט שלהם והפחד עשה לי לבכות. לא בכיתי כשראיתי תמונות של הגופות או מה שהמחבלים עושים איתם. אפילו כשראיתי את התמונה לא עלינו של התינוקות השרופים לא הצלחתי לבכות… כאילו משהו בתוכי נכבה. נהייתי רובוט מאז ה7/10. אין בי פחד. אני רק חוששת לשלומם של הילדים שלי, כמו כל אמא כיום במדינת ישראל (ותמיד בעצם) מעבר לכך אני לא זזה כשאני שומעת בומים (אני תושבת אשקלון אז אני שומעת בומים כל היום), לא קופצת כשיש אזעקה, לא מתרגשת מכלום כבר. רק דאגות בסיסיות לילדים, למשפחה, לבעל שבמילואים. אבל בלי שום פחד על עצמי, פחד הישרדותי, כלום! כאילו אני לא באמת כאן. כאילו כל זה חלום בלהות ואני עדיין בשליטה כי זה סה״כ חלום והכל בראש שלי. אני מנסה להעיר את עצמי ולא מצליחה. אין אני כבר. אין. האגו מת. נשארה רק קליפה שמתקיימת לטובת הסביבה שלה. אנחנו לעולם לא נהיה אותו הדבר שוב. פשוט לא.
מדברים על הכלמדברים על הכל
💬2 תגובות👍1 לייקים