מישהי מבינה עזרה? אני שבוע 34 והעובר שוקל 2 קילו והרופא אמרה שזה קטן לשבוע שלי היא אמרה שצריך לעשות מעקב גדילה ואם יש עיקוב בגדילה אז צריך לילד אותי לא הבנתי למה לילד?? קרה למישהי כבר לא יודעת מה לחשוב נהיתי חצי תרללההה
הריון ולידההריון ולידה
💬6 תגובות

תגובות (6)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי3 בדצמבר 2017 בשעה 15:10
לא קרה לי אבל לחברה שילדה בשבת.. היא עשתה מוניטור כל יומיים והילד נולד ב 41+5 במשקל 3325! לפעמים זה רק לוודא שהכל תקין.
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי3 בדצמבר 2017 בשעה 16:10
לפי דעתי, להיות במעקב זה תמיד טוב... אין מה להילחץ.. רק להמשיך לאכול טוב, לשתות הרבה מים ולנסות להרגע כמה שאפשר.. שיהיה המון המון בהצלחה!! לידה קלה ושתצאי בידיים מלאות:heartbeat:
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי3 בדצמבר 2017 בשעה 17:09
ליילד בגלל שבחוץ הוא יעלה את המשקל יותר מהר מבפנים ..
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי3 בדצמבר 2017 בשעה 17:59
אם העובר מוגדר כiugr (הפרעת גדילה) יכול להיות שיעדיפו לילד. הבכורה שלי היתה iugr אחרי התייעצות עם מומחה היא נשארה בבטן עד שבוע 42.

רוצה לראות תגובות נוספות?

הורידי את אפליקציית פורטי לצפייה בכל התגובות

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

עם הזמן אנחנו שוכחים עד כמה הילדים שלנו הם נס אחד גדול. שוכחים את הבדיקות שהסתיימו בפס אחד, עד הרגע הזה שראינו 2 פסים, את ההתרגשות והפחדים שבאו בחודשים שאחרי, את הסקירות שהחזקנו אצבעות בלב רק לשמוע כל הזמן שהכל בסדר, את ה – אני לא מרגישה תנועות, ואז כשהן מגיעות את האנחת רווחה הזו שבונה אצלך כבר בהתחלה את הדאגה לילדים שלך. שוכחים את הלידה, או לפעמים מדחיקים, שוכחים את ההתחלה שבה שאלנו את עצמנו איך אנשים מביאים יותר מילד אחד לעולם. שוכחים כי החיים הם כאלה, עוברים כל כך מהר שאתה בכלל לא זוכר איך הגעת לאן שהגעת ולמרות שאתה זה שהיית על ההגה אין לך מושג מי נהג עד לכאן. ואנחנו בעיקר שוכחים לעשות ספירת מלאי לטוב שיש לנו בחיים. עזבו ציניות שנייה בצד. החיים האלה הם רולטה רוסית ומספיק לשים איזה שיר ביוטיוב ולקבל פרסומת של תרומה שגורמת לך להבין כמה החיים האלה לא מובנים מאליהם. שום דבר, אבל שום דבר לא מובן מאליו. לא האוכל שיש לנו במקרר, לא הבריאות שלנו ושל מי שסובב אותנו וגם לא הבית שנראה כאילו מישהו עשה לנו חתונה עם 400 מוזמנים בבית והביא איתו ציוד של כל הגנים בכל ישראל. כל ערב. כל זה אומר שיש . ויש, גדול יותר מכל אין. אנחנו שוכחים, אבל אז באים הקטנים האלה ומזכירים לנו. אני יכול לעבור יום קקי גב ולהיכנס הביתה כולי מחשבות ועייפות ורבינה שזה במרוקאית באסה של החיים ופתאום אחד הילדים ירוץ אלי ויגיד לי אבא ורק במילה הזו ישבור אצלי איזה מאה מחשבות רעות ואז הם יוסיפו חיבוק ב2 ידיים קטנות וכל המשימות שהכבידו עלי ימחקו ואז גם יניחו ראש באיזה ביטחון כזה שיגרום לי להרגיש האדם החזק בעולם וידליקו בי פתאום איזו אש כזו של שמחה שתגרום לי לרוץ ולהשתולל איתם כאילו אין לי רבע של דאגה על הראש. הם הניצוץ שמדליק את הלהבה שבי. הילדים שלי הם הנרות חנוכה שלי. אבל הם לא נרות לראותם בלבד, הם נראות לראותם ולחבקם ולנשקם ולאוהבם ואז להבין שהנרות הללו, אותנו מדליקים. תודה על הניסים, ועל הנפלאות.
אמהותאמהות
💬7 תגובות👍9 לייקים