רע לי, אני לא מצליחה להרים את עצמי לא משנה מה.. בהיריון ועם ילד בן שנתיים, חיצונית אני מתפקדת מדהים, עובדת משחקת עם הילד הכל מהכל.. אבל אני מרגישה בדכאון, ההיריון לוקח ממני מלא כוחות וכל הגוף כואב ועייף, בקושי ישנה כי הילד התחיל לקום הרבה בלילות, העבודה מתישה אותי, החיים מתישים, המלחמה לא מוסיפה להתשה הנפשית והלחץ, בעלי עוזר אבל לא מספיק, אני היחידה שקמה בלילות ובבקרים איך שהילד קם.. אני שבורה, היום לא רציתי להכנס הבייתה כי ידעתי מה מחכה לי וכמה ריצות אחרי הילד וסידור והכל מהכל.. אני פשוט מותשתתת.. באלי לנוח נפשית ופיזית אבל פשוט לא יכולה .. מגיע 9 יש לי איזה שעה שעתיים של טלוויזיה סתם כדי להרגיש שעשיתי משהו בשבילי שלא כולל לזוז כי הגוף גמור ואז שוב מתחילים את הכל מחדש.. כל פעם שחושבת שאני יותר שמחה קצת אני מגלה ששיקרתי לעצמי .. אני פשוט עצובה ולא יודעת איך לצאת מהמצב.. אוהבת את הילד שלי ברמות ואוהבת את בעלי, אמא שלי עוזרת לי לפעמים ועדיין קשה לי כלכךך