פוסט שאולי הוא לא הכי פופולרי אבל מרגיש לי שדי חייבים לדבר על זה. אובדן הריון זה חרא, זה מפחיד וטריגרי לכולם אבל הכי הכי למי שאיבדה. אני כותבת כאן כדי שמי שמקיפה נשים שאיבדו הריון אולי קצת יבינו את החוויה ויהיו קצת יותר רגישות. כמה קווים מנחים: 1.לא להתעלם ממה שקרה, להיפגש כאילו כלום לא קרה. איבדנו את הדבר היקר מכל, להתנהג כאילו כלום זה פוגע וחסר רגישות. 2.אם אתן לא מסוגלות לשמוע סיפורים אז אל תנסו להתקרב. להרגיש שאנחנו צריכות להיות רגישות כלפי הסביבה כאילו אנחנו לא בסדר זה לא סבבה. 3.אם אתן לא יודעות איך לפנות לנושא, תשאלו. כל אחת לוקחת את זה קצת אחרת ולהתעלם זה לא פיתרון כבר אמרנו. 4.נשים אחרי הפסקת הריון/לידה שקטה מתמודדות עם הורמונים של החיים אבל באופן הכי גרוע כי אין במה להתנחם. אנחנו לא לוקחות ב׳דרמטיות׳ אנחנו פגועות ופצועות וכל ניסיון להקטין הוא פוגעני. 5. אנחנו לא מצורעות ולא אמורות להסתיר את מה שקרה לנו כי אנחנו לא אשמות. זה לא שאם היינו מזמנות טוב היה טוב. מוזמנות להוסיף עוד כל אחת מהחוויה שלה אבל פייר כבר כמה חודשים אחרי וכל פעם בהלם מהתגובות של הסביבה, גם ככה קשה, בבקשה קצת רגישות❤️‍🩹❤️‍🩹