כמעט חודשיים אחרי לידה. מרגישה שאני בלופ שלא נגמר עם הנקות והרדמות וילד קטן ומתוק שרק רוצה להיות עליי ואני כמובן מספקת לו את זה. אבל יש לי רגעים שאני ממש נשברת ונופלת עליי ההבנה שהחיים שלי לא יחזרו להיות כמו פעם. עייפה ברמות קשות. קשה לי שאני בקושי יכולה לצאת בלעדיו מהבית לשעה. רוצה להתאוורר. לחזור להתאמן. לצאת קצת לבלות.. אבל כל הזמן צריכה להיות בשליטה.. אפילו להתקלח בנחת אני בקושי מצליחה. בחודש הראשון הייתה לי מלא עזרה. עכשיו כבר פחות ואני רוב הזמן איתו לבד. (בעלי כן מנסה לעזור אבל הוא רוב הזמן בעבודה ואני מרגישה שהויתור העצום על החיים נופל רק עליי) אמהות שכאן, מתישהו החיים חוזרים לעצמם? או שפשוט מתרגלים ללופ הזה ולאחריות הגדולה הזו שמלחיצה איתי?

מתי אחרי דיקור מי שפיר אפשר להתחיל לארגן קצת את הבית? קצת כביסות וכו' וכו' וגם...מתי ההרגשה המיזרה עוברת? עשיתי בשני ועדיין מרגישה מוזר

מישהי מוסרת בגד של ברית ובגדים ראשוניים לערך הנולד מירושלים אזור רוממה

בן או בת ? 🥹

מעקב זקיקים עזר לכן ?

שבוע 16 הריון שלישי. הגיוני בטן הריונית כבר בולטת ממש גדולה לא משאירה ספק. נראת חודש 7. מה יהיה בהמשך אם עכשיו כך