כמעט חודשיים אחרי לידה. מרגישה שאני בלופ שלא נגמר עם הנקות והרדמות וילד קטן ומתוק שרק רוצה להיות עליי ואני כמובן מספקת לו את זה. אבל יש לי רגעים שאני ממש נשברת ונופלת עליי ההבנה שהחיים שלי לא יחזרו להיות כמו פעם. עייפה ברמות קשות. קשה לי שאני בקושי יכולה לצאת בלעדיו מהבית לשעה. רוצה להתאוורר. לחזור להתאמן. לצאת קצת לבלות.. אבל כל הזמן צריכה להיות בשליטה.. אפילו להתקלח בנחת אני בקושי מצליחה. בחודש הראשון הייתה לי מלא עזרה. עכשיו כבר פחות ואני רוב הזמן איתו לבד. (בעלי כן מנסה לעזור אבל הוא רוב הזמן בעבודה ואני מרגישה שהויתור העצום על החיים נופל רק עליי) אמהות שכאן, מתישהו החיים חוזרים לעצמם? או שפשוט מתרגלים ללופ הזה ולאחריות הגדולה הזו שמלחיצה איתי?