אני ובעלי אחרי או בעיצומה של תקופה קשוחה ואחרי שעשינו שיחה (שוב) על זה שהוא צריך יותר לתת יד ולא שהכל יהיה עליי ועל העצבים שיש לו הוא היום עזר לי בבית הכל היה טוב ורגוע , נכנסה שבת ושוב מוד של עצבים (אנחנו רבים כל שבת או שהוא מדבר מסריח בעצבים וחוסר סבלנות) אולי כי הוא בלי סיגריות אבל זה לא באמת מעניין אותי נמאס לי מיזה, היום בדרך הביתה מארוחת שישי הבן שלי ניסה להרים משהו מהרצפה והוא פשוט התקרב אליו במהירות צעק עליו לא והזיז לו תיד עם הרגל כאילו הוא כלב אז הערתי לו אמרתי לו מה אתה בועט לו ביד כי ככה זה היה נראה והוא התחיל להתעצבן עליי ולהגיד לי גם עם משקפיים את עיוורת מי בעט בו אין את עיוורת גם עם משקפיים באותו רגע הפנים שלי פשוט נפלו רציתי להוריד משקפיים ולהתחבא אני כבר לא יודעת באיזה דרך לפנות אליו שיפסיק עם העצבים האלה והדיבור הזה זה תמיד חוזר וזה רק איתנו איתי ועם הילד ככה לחברים שלו או לאנשים שהוא מכיר בחיים הוא לא יעז לדבר ככה והכי בן אדם טוב שיש אז למה דווקא בהכי קרובים שלך לפגוע ולרמוס😪