עזרתכן בבקשה 🥲🙏🏻 בת חודשיים, כל הרדמה נהייתה פשוט סיוט! אני מקפידה על זמני עירות, סימני עייפות כדי לא להגיע לעייפות יתר, ועדיין, אם זה לא במנשא היא פשוט נלחמת ובוכה!! על להרדם בעגלה או באוטו אני בכלל לא מדברת.. נראה לי כמו משהו דמיוני. מבינה שהיא זקוקה לידיים חום ותנועה, אבל גם על הידיים היא נלחמת בלי סוף!!! היא נרדמת רק במנשא וגם זה לפעמים עם בכי. אני עייפה מותשת ומתוסכלת. מישהי שעברה את זה? זה עובר?? מה הדיבוררררר

היי מישהי מבינה מה זה אומר זו הייתה בדיקת דם לבדוק אם היה ביוץ מה התוצאה ?? היה לא היה ??

‏אני חייבת לפרוק כי אני כבר לא עומדת בלחץ הזה ובמצב הנפשי הזה סליחה על החפירה זה יהיה קצת ארוך מאז שגרתי אצל חמי וחמתי עם גיסתי הקטנה שהיא בת 19 יש עוד גיסה שהיא יותר קטנה ממני והיא גרה בבית משל עצמה עם בעלה אז מפה לשם אני והגסות שלי אף פעם לא היינו בקשר טוב אני מדברת על צעקות ריבים קללות (היו פעמים שכל אחת מהם ניסתה לתת לי את דחיפה או מכה) ‏מאז שילדתי את הבת שלי אני וגיסתי הקטנה נהינו חברות ממש טובות היינו מדברות על הכל מתקשרות ממש כמו חברות ועם חמתי התחלתי פחות להסתדר כי היו חילוקי דעות והייתה מתערבת לי המון עם הילדה וכשעזבנו את הבית של חמי וחמתי נשארו שם ארבע שקיות זבל של בגדים שלי ושלוש שקיות ואקום של הבגדים של הילדה שלי ‏יש להם בית חמישה חדרים כולל מחסן ואצלנו יש בית של 2 וחצי חדרים , ‏כבר שבועיים שאחותו הקטנה מתקשרת לבעלי בימי שבת ואומרת לו תבוא לקחת את הדברים של אשתך זה מאוד מפריע לנו זה מציק לנו תבואו לקחת את זה זה סתם תופס לי מקום ועוד כל מיני דברים לא נעימים שהייתה אומרת בצורה לא יפה ואנחנו בקשר טוב כן? ‏לקחתי את הטלפון של בעלי ואמרתי לה אל תדאגי אנחנו בדרך לקחת את הדברים ‏באותו רגע היינו בנמל כי עד שלבעלי יש זמן פנוי לבלות איתי ועם הילדים אנחנו מעדיפים לצאת ולא ללכת לחמי וחמתי (בעלי עובד בעסק משפחתי עם חמי חמתי גיסתי ודודים שלו הוא עובד משמונה בבוקר עד 2 בלילה) וכשאמרתי שאנחנו בדרך לקחת הרסתי לנו את כל היציאה ‏כן אני יודעת אני אשמה הרסתי לנו את היציאה הלכנו לאוטו ופשוט צעקנו אחד על השני אני אמרתי שנשבר לי שהיא כל שבת עושה את זה והוא אמר לי להתעלם אמרתי לו מה להתעלם למה אתה לא מגיב לה תענה תגונן עלי ולא … מפה לשם בעלי הלך הביתה אני הלכתי עם הילדה שלי בת שנתיים לקחת את הדברים וכשנכנסתי אמרנו שלום שלום יפה חיוך צבוע כמו שצריך ואז חמתי אמרה לי את לא מבינה היו שם ג’וקים מאוד נבהלנו , (אה באמת ? ג’וקים? כל הבית אין ג’וקים ושם דווקא יהיה קיצור חמתי חושבת שאני מפגרת) ‏חמתי אמרה לי בואי אני אעזור לך להרים את הדברים לאוטו אמרתי לה לא תודה אני אסתדר ואז חמתי שאלה אותי למה אני כועסת אמרתי לה כי עד שסוף סוף יש לי זמן פנוי עם בעלי והילדים אני אמורה לבוא ולבזבז את הזמן שלנו על הדברים האלה ואז גיסתי אמרה אתם הבטחתם שאתם שתבוא לקחת את הדברים האלה זה מציק לנו ואז אמרתי לה יש לכם בית חמישה חדרים ואתם שלוש נפשות למה הדברים האלה מפריעים לכם כל כך מפה לשם אני וגיסתי התחלנו ממש לריב צעקות ואז חמתי אמרה לי לא ליד הילדה שלא תראה אמרתי לה שתראה שתלמד איזו משפחה יש לה ‏במילים כאלה ואחרות גורשתי מביתם זרקו לי את הדברים מחוץ לדלת ואני התחלתי לבכות וכל זה בעלי לא עזר למ הוא היה בבית שלנו לא דיברתי עם בעלי יומיים ועם גיסתי וחמתי עד היום אננ לא מדברת זה קרה בשבת עכשיו אני מגלה לכן למה אננ עד כדי כך כועסת הייתי בהריון בשבועות הראשונים שלי ובום נפל לי אחרי המריבה שלי איתן וזה קרה לי כבר בעבר אחרי הלידה עם הבת שלי שרבתי עם גיסתי וחמתי ושוב נפל לי אני מאוד כועסת ופגועה ובעלי אומר לי שזה באשמתי שנפל לי כי לא הייתי צריכה ללכת לשם ולא הייתי אמורה להתעצבן עכשיו אני מאוד פגועה ושונאת אותם פחד מוות ובעלי עוזר לי עם הילדה שהוא לוקח אותה מהגן הוא לוקח אותה לעסק המשפחתי מאכיל אותה ואחרי שעה שעתיים מחזיר אותה הביתה עכשיו גיסתי נמצאת שם וגם חמתי ואני לא מעוניינת שהילדה שלי תכיר בהם לא רוצה שתלמד מהם המשפחה שלו מזעזעת!!!!! ‏אה ושכחתי לציין שהיו פעמים שאחותו הקטנה קיללה את הילדה שלי ואמרה לה יא סתומה יא מפגרת יאללה מי צריך אותך כבר ותמיד הייתי מעבירה את זה דרך בעלי שבעלי ,בדרך כלל אני עונה אבל לא רציתי להרוס את היחסים אז הייתי שותקת ובעלי היה מגיב לה על זה אחרי שהייתי מתלוננת לו שיענה לה אני מאוד כועסת מאוד פגועה אני לא רוצה שהילדה שלי תדרוך בעסק המשפחתי הזה אני לא יודעת מה לעשות

כרגע שבוע 3+2 הבטא לא קטנה מדי ? 🥺 אני לפני איחור

מי שעברה הריון ivf האם חוויתם סימני הריון לפני 14 יום ? אפשר אחרי 10 ימים לעשות בדיקה ביתית

מרגישה רע עם עצמי. אני בהריון שני מיוחל לאחר שנתיים של טיפולי פוריות. הגדול שלי בן 11. אני כרגע בשבוע 24 ולא מצליחה לשמוח מההריון. כן, אני מתרגשת בבדיקות כשאני רואה את העובר אבל מעבר לזה אני לא ממש מייחסת חשיבות. אני מפחדת שכשהתינוק יוולד אני לא אקשר אליו ולא אוהב אותו כמו שאני אוהבת את הגדול שלי שהוא החיים שלי. אני מרגישה שמשהו בי דפוק כי עברתי סיוט שנתיים עם הטיפולים והזריקות ועד שסוף סוף הצלחתי להגיע להריון תקין אני לא ממש שמחה. זהו פרקתי את מה שאני לא מסוגלת לומר לאף אחד מהפחד שישפטו אותי 😓