התייעצות, פריקה... המשוער שלי זה 21/10 , ילד ראשון בעלי ואני מחכים ומצפים ממש , הכנו כבר את הכל הכל ואנחנו מתרגשים. היום הודיעו לבעלי שהוא התקבל לעבודה בכבאות בשעה טובה, זה משהו שרצינו וחיכינו לו כדי שיהיה לנו ולתינוק עתיד טוב יותר ונוכל קצת לנשום יותר כלכלית וגם התנאים שם טובים ובקיצור, ממש ממש קיווינו לזה הבעיה היא שהקורס כבאים מתחיל ב3/11 זה קורס 3 חודשים בתנאי פנימייה זאת אומרת בעלי לא יהיה בבית, יחזור רק בסופשים. ואני אהיה עם תינוק שרק נולד... והפחדים התחילו להגיע אני אומנם מוקפת במשפחה אבל אני לא מעוניינת לעבור לגור אצל אמא שלי או חמותי, אני אוהבת את הבית שלי והפרטיות שלי והפינה שסידרתי לתינוקי ... אני מאמינה שיגיעו לעזור לי אבל זה לא אותו הדבר כמו שבעלך נמצא איתך ואתם ביחד עוזרים אחד לשני. אני גם מפחדת שבעלי לא יצליח להתחבר ולהקשר לתינוק כי הוא לא יהיה כאן ויפספס את החודשים הראשונים בגידול אני מפחדת מאיך שאני ארגיש, מה אם לא אסתדר, מה אם אתגעגע וארגיש בודדה עם תינוק שרק נולד , מה אם אני ובעלי נתרחק וזה כבר לא יהיה אותו הדבר... אני יודעת שיש נשים שילדו והבעלים שלהם היו במילואים מלא זמן ואפילו לא היו בלידה והן מגדלות לבד ואני בוטחת בעצמי שאני אדם חזק שיודע להסתדר אבל מעולם לא היתי אמא, מה אם לא אצליח לעבור את זה בלעדיו....