סיפור הלידה שליייי (ילדתי ב15 דקות) שבוע 40+4 לידה שניה מיואשת כבר, כואב קשה וכבד לי יום שני בשעה 16:15 עשיתי סטריפינג חזרנו הביתה (חצי שעה נסיעה) אני נהגתי עם צירים שהתחילו להיות חזקים בעלי בעבודה כי אמרו שזה לא בטוח יקרה היום ואני בבית עם הבת שלי (בת 3) עם כוחות על שיחקתי איתה קילחתי אותה והשכבתי אותה, ואז נכנסתי להתקלח שיעזור לי עם הכאבים, הרגשתי ירידת מים אבל לא הייתי בטוחה כי הייתי במקלחת.. יצאתי התלבשתי ירדו לי המים, תוך שעה יצאנו מהבית בשעה 20:00 נסענו 40 דקות ומרגע לרגע הצרחות שלי התגברו (הייתי צרודה אחכ), הגענו לביה״ח, רצתי לשירותים ובעלי בקבלה, עליתי על המיטה במיון ואמרתי שאני רוצה לידת מים זה היה התוכנית, אמרו שחייב קודם מוניטור, בדקו לי פתיחה והיה 6, בכיתי מייאוש כי חשבתי שיקח שעות וכואב לי ככ.. לקחו אותי לחדר לידה עם המיטה ואמרתי שאני מרגישה לחץ, אמרו לי לא ללחוץ כי זה מוקדם מידי, אחרי דקה לא יכלתי יותר אז אמרו לי ללחוץ, התחילו לראות את הראש ואז הם אומרות לי שהן חותכות וצרחתי שאני לא רוצה אז אמרו שחייב כי אם לא יקרע בצורה לא מבוקרת וזה לא טוב, אז חתכו, לחצתי ויצא!!! בשעה 21:00, 15 דקות אחרי הכניסה לביה״ח!! שעה אחרי שיצאנו מהבית! השליה יצאה שלימה גם בה מזלללל טובבבבבב🎵🎶🎵🎵🎶🎵🎶 הנקתי ב״ה ואז תפרו אותי עם הרדמה מקומית וגז צחוק כי הייתי בלי אפידורל.. אחרי זה בדקו אותי והם חששו שנשאר גוש דם בתפרים אז הביאו עוד אחת שתבדוק ועוד אחת ועוד ואמרו שצריך ניתוח בחדר ניתוח בהרדמה מלאה כי הייתי בלי אפידורל והרדמה מקומית מנפחת קצת את המקום אז זה לא טוב, לא הסכמתי אז אמרו שיחכו לראות עוד שעה, ב24:00 בדקו אותי וזה לא גדל אז אמרו שלא חייב ניתוח וזה יעלם מעצמו.. נכנסתי להתקלח (איזה כיף זה!) ולקחו אותי למחלקה, רציתי ביות מלא ולא היה מקום אז אמרו לי ללכת לחדר ובבוקר יעבירו אותי, לא הסכמתי לעזוב את התינוק אז הלכתי איתו לחדר הנקה מ02:00 עד 05:00 שאז מותר כבר להכניס תינוקות לחדרים הרגילים הייתי עייפה מאוד אבל היה שווה בשביל להיות איתו כל הזמן.. בבוקר העבירו אותי להיות מלא לעוד יומיים ואז הלכתי לאמא שלי לעוד שבועיים והביתה בשמחה רבההההה

מישהי פה טופלה אצל פרופסור שניידר במרפאה ברמלה ויודע. מה המחירים בכללית מושלם? ואיך הוא כבן אדם?

דיי לא יכולה יותר פשוט לא יכולה מרגישה שאני כבר קורסת אלוהים למה תמיד חייב להיות משהו רע למה לא יכולה להיות לי לפחות תקופה של שקט ושמחה.אני בן אדם חזק באמת מתמודדת עם הרבה חרא וממשיכה לחייך ולהאמין בטוב אבל היום,השבוע,זה פשוט השיא.עזבו את זה שגילו אצלי כבד שומני שמסתבר שאם אני לא הייתי מגלה את זה לפני והייתי מתחילה לקחת את עצמי בידיים(שזה קשה בפני עצמו כי זה אומר לשנות את כל התזונה שלי ולהיפטר כמעט מכל דבר שאני אוהבת)אחרת זה חס וחלילה יכול להגיע למצב של מחלות כבד שמובילות לזה שהכבד מת וצריך השתלה אבל חוץ מדיאטה וספורט אין לי איך לטפל בזה זה פשוט לחכות ולקוות שזה יעבוד ואם זה יחמיר אז רק יש "טיפול" אז זה פשוט כמו פצצנ מתקתקת מעל הראש.והכל בגלל שפעם ראשונה בחיים שלי הסכמתי לעצמי להעלות במשקל,שזה הזוי מבחינתי.ושבוע שעבר משהו עקץ את הבת שלי חשבתי זה יתוש והכל טוב ואחרי יומיים זה נהיה יותר רע והיא התחילה להרגיש יותר רע ולקחתי אותה לרופא שאמר שבכלל אולי מדובר או בעקיצת עכביש או במחלת עור כלשהי(ששתי האופציות הזיה כי אין לי עכבישים בבית אני הורגת כל חרג גם הכי קטן שאני רק רואה ומאיפה מחלת עור משום מקום כשאני אפילו לא יוצאת מהבית כמעט אף פעם!עד היום אם יצאתי מהבית 99.9% מהזמן זה היה לרופא או לבדיקות וזהו!ונהיה לה זיהום והתחלנו טיפול של אנטיביוטיקה שכבר רק מזה הלב שלי קורס.ועשינו לה בדיקות דם והתוצאות חזרו והרופא אומר שיש חלוקה לא נכונה של התאים ושיכול להיות שנצטרך לנסוע לבית חולים לבירור מעמיק אבל קודם הוא רוצה להתייעץ עם המוטולוג וניסיתי לקרוא באינטרנט כי לא ידעתי אם הרופא יענה לי או לא ואז קראתי את זה "Poikilocytosis - מצב בו תאי הדם האדומים שונים במראם אחד מהשני ובעלי צורות לא רגילות, זה מעיד על בעיה בהבשלה של התאים האדומים במוח העצם" ובמקום אחר שזה יכול להיות לוקמיה (שזה סרטן של הדם).ואז הרופא התקשר וחיכיתי להרגעה חיכיתי לבשורות טובות ואז זה מה שהוא אומר לי.באלוהים שאני כבר לא יודעת מה לחשוב פשוט באלי לבכות ולהתפרק אבל אני יודעת שאסור לי כי היא חייבת אותי עכשיו,אבל אני כלכך כלכך מפחדת אני לא רוצה שיקרה לה משהו.ומה אם הכל בגללי אולי לא שמרתי מספיק עליה ועל ניקיון וכל זה קורה בגללי?איך אוכל לחיות עם עצמי אם חס וחלילה יקרה לה משהו וזה יהיה בגללי?אני פשוט לא אוכל פשוט לא!

איזו עגלה יותר טובה של סייבקס או של ספורט ליין

יום ראשון לאיחור במחזור (שבוע 4+1) אתמול בדיקה ביתית חיובית היום יצא בטא 70, זה יחסית נמוך?

היי בנות שבוע 6+5 עשיתי השבוע בדיקות דם לתחילת ההריון הסוכר בדם חורג אצלי - יצא 108 הרופא נשים נתן לי בדיקה נוספת לראות אם יש חשד לסכרת ויצא 5 (לפי מה שרשום זה בטווח תקין, כלומר אין סכרת) אבל לפני שעשיתי את הבדיקה הנ״ל הרופא אמר לי לצמצם פחמימות ומאז אני פשוט שוברת את הראש מה לאכול ואם באמת לצמצמם עד כדי כך את הסוכרים. יש לי תור אליו רק עוד שבוע וחצי ואני לא יודעת איך להתנהג עם האוכל כי הוא לא ביקש שאפגש עם תזונאית או משהו אלא רק לצמצם פחמימות כדי אולי לנסות להוריד את הסוכר. בקיצור אני אבודה!! יש מישהי שהייתה במצב הזה והצליחה להוריד את הסוכר ולחזור לאכול רגיל (לפני השלב שעושים העמסת סוכר)??