דיי לא יכולה יותר פשוט לא יכולה מרגישה שאני כבר קורסת אלוהים למה תמיד חייב להיות משהו רע למה לא יכולה להיות לי לפחות תקופה של שקט ושמחה.אני בן אדם חזק באמת מתמודדת עם הרבה חרא וממשיכה לחייך ולהאמין בטוב אבל היום,השבוע,זה פשוט השיא.עזבו את זה שגילו אצלי כבד שומני שמסתבר שאם אני לא הייתי מגלה את זה לפני והייתי מתחילה לקחת את עצמי בידיים(שזה קשה בפני עצמו כי זה אומר לשנות את כל התזונה שלי ולהיפטר כמעט מכל דבר שאני אוהבת)אחרת זה חס וחלילה יכול להגיע למצב של מחלות כבד שמובילות לזה שהכבד מת וצריך השתלה אבל חוץ מדיאטה וספורט אין לי איך לטפל בזה זה פשוט לחכות ולקוות שזה יעבוד ואם זה יחמיר אז רק יש "טיפול" אז זה פשוט כמו פצצנ מתקתקת מעל הראש.והכל בגלל שפעם ראשונה בחיים שלי הסכמתי לעצמי להעלות במשקל,שזה הזוי מבחינתי.ושבוע שעבר משהו עקץ את הבת שלי חשבתי זה יתוש והכל טוב ואחרי יומיים זה נהיה יותר רע והיא התחילה להרגיש יותר רע ולקחתי אותה לרופא שאמר שבכלל אולי מדובר או בעקיצת עכביש או במחלת עור כלשהי(ששתי האופציות הזיה כי אין לי עכבישים בבית אני הורגת כל חרג גם הכי קטן שאני רק רואה ומאיפה מחלת עור משום מקום כשאני אפילו לא יוצאת מהבית כמעט אף פעם!עד היום אם יצאתי מהבית 99.9% מהזמן זה היה לרופא או לבדיקות וזהו!ונהיה לה זיהום והתחלנו טיפול של אנטיביוטיקה שכבר רק מזה הלב שלי קורס.ועשינו לה בדיקות דם והתוצאות חזרו והרופא אומר שיש חלוקה לא נכונה של התאים ושיכול להיות שנצטרך לנסוע לבית חולים לבירור מעמיק אבל קודם הוא רוצה להתייעץ עם המוטולוג וניסיתי לקרוא באינטרנט כי לא ידעתי אם הרופא יענה לי או לא ואז קראתי את זה "Poikilocytosis - מצב בו תאי הדם האדומים שונים במראם אחד מהשני ובעלי צורות לא רגילות, זה מעיד על בעיה בהבשלה של התאים האדומים במוח העצם" ובמקום אחר שזה יכול להיות לוקמיה (שזה סרטן של הדם).ואז הרופא התקשר וחיכיתי להרגעה חיכיתי לבשורות טובות ואז זה מה שהוא אומר לי.באלוהים שאני כבר לא יודעת מה לחשוב פשוט באלי לבכות ולהתפרק אבל אני יודעת שאסור לי כי היא חייבת אותי עכשיו,אבל אני כלכך כלכך מפחדת אני לא רוצה שיקרה לה משהו.ומה אם הכל בגללי אולי לא שמרתי מספיק עליה ועל ניקיון וכל זה קורה בגללי?איך אוכל לחיות עם עצמי אם חס וחלילה יקרה לה משהו וזה יהיה בגללי?אני פשוט לא אוכל פשוט לא!