לשמור על קור רוח וביטחון בדרך שלך והחינוך שלך. ברגע שאת מאבדת את העשתונות הפסדת ומי שסובלת מזה בעיקר זו את. הם הסבים, כבר גידלו ילדים ולא ניתן לשנות אותם, פשוט לא ניתן. גם לא ניתן לשלוט בהם ובאופן שבו הם חושבים שצריך לנהוג בנכד שלהם. הדבר היחיד שאת יכולה לעשות זה ללמוד איך לייצר גבול ברור וחזק אבל לא בוטה מולם. את האמא ! את מחליטה ! זה הילד שלך ! בפעם הבאה שיש סיטואציה כזו כשאת נאלצת פיזית להרחיק את הילד ממנה. כדאי לעשות את זה בנועם, בדרך בעצם עקיפה. "בוא מתוק שלי, הגיע הזמן לשטוף פנים, ידיים, לטייל, לשחק, לישון, לשיר, לקרוא ספר". "בוא מתוק שלי, רוצה שסבתא תטייל אתך, תקריא לך סיפור, תשחק משחק..." משהו שמשתף אותה ולא מרחיק אותה. צריך להבין שמה שהיא עושה לא נועד כדי לפגוע בך או בו, זו בורות של דור ישן. חמלה ורכות, רק מהמקומות האלו תוכלי לייצר גבול שיכבדו אותו ולא יעורר אנטגוניזם וכעס כלפייך. ולמצוא את הדרך הנכונה להכניס למודעות שלהם מה ההשפעות של סוכר על הגוף. יש על זה ספרים, ספרים לילדים, סרטים, סדרות ומה לא, הכל זמין. תזמיני אותם אפילו לצפות יחד. *ההבדל בין קרואסון חמאה לקרואסון שוקולד הוא מינורי. הקמח הלבן מתפרק בגוף לסוכר בכל מקרה, קצת שוקולד לפה ולשם לא באמת משנה מדי. אם החלטת בלי סוכר אז תעמדי בזה גם את. ואם כל זה לא עוזר, אז בכנות הייתי משחררת כי הוא לא רואה אותם ואצלם 24/7 ועיקר התזונה שלו היא בבית של אמא שלו. הוא יגלה את השוקולד בכל מקרה מתי שהו ומה שחשוב זה להנחיל הרגלי אכילה בריאים בבית ולהבין שלפעמים אין שליטה על הכל.

היי, אני מתמודדת גם עם קושי מול הסבא וסבתא לגבי מתוקים. ממליצה להפיל את זה על האחות בטיפת חלב. "האחות בטיפת חלב אמרה שצריך לתת לילד יותר ירקות מאשר מתוקים לפי הנתונים" "האחות אמרה שהמתוקים פוגעים בהתפתחות ועדיף להמעיט ככל שאפשר".. יותר עובד מניסיון וגם לא מייצר אנטי.

אצל סבא וסבתא זה משהו אחר ובבית זה משהו אחר לנשום עמוק ולהבין שהם סבא וסבתא

לא משנה באיזה צורה הסברתי כלום לא עובד הם נותנים לו דברים מסוכנים ואז הילד הדורש ממני היא לא משחקת איתו לא עושה איתו כלום מה שמעניין אותה בעיקר זה להציק