אני חייבת לפרוק אין לי לאן אז לפה .. אז יהיה ארוך אז גם אם לא תקראו זה בסדר לפחות אכתוב את מה שיושב לי על הלב .. אני בת 19 וחצי עוד מעט 20 נשואה + ילד בן שנה וחודשיים מרימה את הבית שלי הכל לבד עובדת כמו חמור בוקר ערב בוקר לילה ערב צהריים הכל בקיצור .. רק בשביל להרים את הבית שלי לשלם חשבונות ושיהיה לחם על השולחן אף פעם לא קונה לעצמי כי לא מצליחה .. העיקר שיהיה הכל בבית ולילד שלי יהיה הכל בעבודה אפס הערכה ולא מצפה לזה אבל מה שכן רק מצפה להבנה מצד העובדות שעובדות איתי (עובדת מעדנייה בסופר) לא צריכה אפילו לפרט כמה עבודה קשה זאת ועוד בשביל שכר מינימום .. אז קורה שיש לי בלתמים ובאמת שלא כל הזמן יש לי בלתמים ואני נותנת את הנשמה שלי בעבודה , וקורה פתאום שאמא לא יכולה לשמור עלי הילד או שבעלי שהוא חולה סוכרת ויש לו המון בדיקות לפעמים לא יכול לשמור עליו וגם הוא עובד .. אז ממש לא מבינים בעבודה את הדבר הזה אף על פי שאמרתי בראיון עבודה שאני אמא לילד בן שנה והוא כרגע לא בגן עד ספטמבר .. שכבר הבינו שלקחו עסקת חבילה ובכל זאת קיבלו .. והיום בעלי עשה לי הפתעות ועבדתי פיצול (מגיעה בבוקר יוצאת ואז מגיעה שוב למשמרת ערב ) ואיחרתי בגללו פעמיים העובדות עם אפס סובלנות (גם מבינה אותם באיזשהו מעמד) ופשוט ירו לכיווני צרור שהן ישמחו שאני יעזוב את העבודה כי זה מטריף אותן מה שהיה היום הן לא יבינו זאת בחיים גם אם ינסה להסביר את עצמי הן לא יבינו כי הן מבוגרות רווקות בלי ילדים .. ואמרתי להם שקודם יהיו בנעליים שלי לפני שהן פותחות את הפה ואומרות שכנראה העבודה הזאת לא מספיק חשובה לי .. ושאם אני רוצה להמשיך לעבוד אז אני צריכה להגיע בזמן .. כל כך קשה לי שאף אחד לא מבין אפילו כשיש לי דלקת בדרכי השתן ואני לא מצליחה לעשות צרכים אני עדיין מגיעה לעבודה כדי שלהן לא יהיה קשה וכמובן בשביל שיהיה לי איך להרים את הבית אין לי חברות בכלל או משפחה שמבינה מה עובר עלי ביום יום כי מבחינתם לעבור את זה זה בסדר (לא מאשימה אותן כל האחים והאחיות שלי עברנו חיים לא פשוטים) בנוסף להכל היום עברתי גזענות קשה מאחת העובדות שאמרה לי שאני וכל המשפחה שלי נחזור לרוסיה ועוד שלל מילים פוגעניות פשוט כל היום הזה היה לי כל כך קשה וכל כך מגעיל באמת שיחסי אנוש במקום עבודה שלי הם בפח אשפה וכמה אני סותמת וכמה אני מבליגה אבל זה כל כך קשה אבא שבשמיים תן לי את הכח להמשיך להילחם בשבילי בשביל המשפחה שלי בשביל הילד שלי כל כך קשה לי ואף אחד לא רואה את זה הדמעות פשוט יוצאות לבד .. בשקט בשקט.. שאף אחד לא יראה את הכאב .. כי אני חזקה ואסור לי כרגע להישבר זהו פרקתי תודה שהקשבתם לי אם הגעתם עד לפה זה היה חשוב לי לשחרר באמת שיש עוד כל כך הרבה מה להגיד אבל זה כל כך ארוך

איך מרגיש דיכאון אחרי לידה? אני מרגישה שאני בדרך לשם.. אני כל היום עצובה ועצבנית וגם ההנקה כבר לא הולכת לי טוב.

שבוע 6 כמעט 7, עשיתי אולטראסאונד בתחילת שבוע 6 והרופא ראה דופק. יש לי בדיקה נוספת בשבוע 7 . הבעיה שלי שנעלמו לי הבחילות. היו לי ממש בחילות ולקחתי בונג׳סטה. הפסקתי אתמול בערב ואין לי בחילות. אני בחרדה שזה אומר שמשהו לא תקין.

לא לשפוט בבקשה. אני ובעלי לא מתקשרים הרבה ביומיום, בקושי ביחד. הוא בשלו ואני בשלי יש נתק ואני מרגישה שהוא כבר כמו שותף בבית יותר מאשר בעל, גם המשיכה שלי אליו הולכת ויורדת. ניסיתי לדבר איתו והוא מזלזל חושב שאני צוחקת איתו, אבל באמת מרגישה שמשעמם לי איתו הוא לא אוהב לצאת אני מנסה לשקם את הקשר ליזום יציאות ליזום דברים ביחד והוא פשוט אוהב להתבודד וזה כבר סבל להיות איתו.

היי יש עוד יומיים הערכת משקל ( סוף שבוע 31) לא הייתי בבדיקה משבוע 23 חוששת, גם מפחדת שהבטן לא גדלה מספיק והמשקל.. אוף איך נרגעתן עד אז, חלמתי על זה גם

אני בכללית הרופאה אמרה שלסקירה מוקדמת לא צריך הפניה אני זוכרת בהריונות קודמים שכן היה צריך אני בלחץ שאני יגיע לבדיקה והרופא יבקש הפניה זה בטוח שלא צריך הפניה?