לא האמנתי בחיים שאגיע למצב שארשום פוסט כזה, אבל לצערי הבדידות הגיעה גם אליי... בזמן הקורונה עברתי לגור במשק של המשפחה של בעלי... התחתנו ונולד לנו ממתק שאין לתאר את האהבה שלי אליו אבל יחד איתו הגיעה אליי בדידות עצומה. החברות התאדו במהלך השנים והקורונה ועם המעבר למושב שבמרחק 50 דק נסיעה מהעיר שגדלתי בה... פוטרתי מהעבודה כמה ימים לפני שגיליתי שאני בהריון בגלל שלא התאימה להם יותר עבודה מהבית והיה לי כבד מאוד להגיע למשרד אחרי שכבר עברתי למושב. בקיצור נשארתי דיי לבד.. בקושי שמתקשרים לשאול לשלומי, שלא נדבר על לבוא לבקר אותי אחרי הלידה (ילדתי קצת אחרי תחילת המלחמה ועברתי לדרום.. חשבתי שאולי אז יזכרו בי אבל גם זה לא קרה...) אין לי עם מי לטייל עם הילד או סתם ללכת לשתות קפה עם חברה... איך לעזאזל בגיל 35 מוצאים חברות?? אבל כאלה שכיף איתן ושיהיו בראש שלי... ממש מתוסכלת מזה כבר.