בא לי לבכות הבן שלי בן 3 עם עיכוב התפתחותי הכל עשה מאוחר - הלך רק בגיל 1.9 והתחיל לדבר רק בגיל שנתיים את המילים הראשונות. ברקע דלקות אוזניים וניתוח כפתורים ושקד שלישי. לצערי לא השלים את הפער ולא הייתה קפיצה בדיבור מאז הניתוח (את הניתוח עשינו לפני שנה בדיוק ואמנם לא דיבר בכלל לפני אבל בשנה התקדמנו רק לכ100 מילים ומשפטים של 2 מילים מדי פעם) כמעט ולא מדבר מיוזמתו אלא רק עונה כשמדברים איתו. היינו באבחון קלינאית בהתפתחות הילד שרמזה לי שהוא כנראה על הרצף וקבעה לנו אבחון משולב. אני התעקשתי בלב שהוא רק עם עיכוב התפתחותי כי לא שמע שנה(!!) שזו השנה הכי משמעותית ברכישת שפה. התחלתי קלינאית פרטית איתו שאתמול גם אמרה לי שהמצב שלו לא נראה לה כמו עיכוב שפתי אלא בעיית תקשורת של ממש ולבדוק אם הוא על הרצף כדי שתדע להתאים לו טיפול. עכשיו אני לא מבינה אני כל הזמן קוראת על אוטיזם ואוטיזם זה מעבר לשפה, יש סממנים התנהגותיים שאין לו כלום מהם. גם בתקשורת הוא כל הזמן משחק עם חברים וכל הזמן משתף אותנו במשחק ומראה לנו. יש לו את כל הג׳סטות התקשורתיות עוד מגיל שנה (ביי ביי, שלום, כפיים, הצבעה) יוצר קשר עין סביר (לא מדהים אבל לא מתחמק מזה) ותמיד עונה לשם שלו ומבין הההכככללל!! כל היום נותנת לו הוראות ומשימות ואין משהו שלא מבין. מדברת איתו כמו למבוגר. והנה בכל זאת כבר קלינאית שנייה שאומרת לי ללכת לאבחון למרות שלאורך כל הטיפול משתף אותי ומראה לי ומתלהב. אין לו משחק חזרתי, הוא משחק ברמה גבוהה וגם המוטוריקה שלו מעולה אז למה היא כל הזמן אומרת לי את זה? כן בקשר עין הוא קצת קצר אבל תמיד תמיד יוצר. רק על זה אפשר לאבחן על הרצף? על עיכוב שפתי וקשר עין לא ״איכותי״? יש לציין שהקשר עין איתי כן איכותי אבל חלק מהזמן לא תמיד. אוף כל פעם נשאבת לדיכאון הזה ומתחילה לחפש תסמינים וסרטונים. בגן יש לו מלא חברים כולם מתלהבים כשהוא מגיע, נכנס בשמחה ישר הולך לחבק את שתי הגננות מיוזמתו(!!) אותנו גם תמיד מחבק ומנשק. הוא סופר אמפתי יודע לבקש סליחה והכל. לא יודעת כבר פשוט בא לי לדפוק את הראש בקיר. מפחדת מאבחון בהתפתחות הילד כי אני יודעת שב99% מהמקרים הם מאבחנים על הרצף על כלום רק כדי לתת לילד כלים. אבל לא בא לי זה פשוט ישבור אותי ואת אבא שלו שכבר לא מסכים לבוא איתי לקלינאית כי כל רמיזה שיש לו משהו הוא פשוט נכנס לדיכאון של חודשיים.