וואי חייבת לשפוך קצת פה.. מעצבן אותי כל כך למה אנשים תמיד מרשים לעצמם לדבר אליי כמו שהם רוצים..כאילו אני ילדה קטנה.הלכתי לסופר שכונתי עם הילד,ופתאום המוכר לבלבל לי במוח תוך כדי שמעביר דברים..לבסוף אפילו יצא מהקופה ו''ליווה'' אותי החוצה,חייכתי מתוך נימוס אמרתי ביי ויצאתי אז הוא אומר לי '' תגידי לבעלך שיעשה לך כתר בשן,מה הוא לא הרוויח?" בכל זאת בחרתי לא לענות,חייכתי והמשכתי. אבל זה פגע בי ממש, הוריד לי כל חשק לעשות משהו,וזהו..עכשיו אני יושבת וזה לא יוצא לי מהראש.יותר מזה,זה הוריד לי בטחון. מאיפה הוא יודע מה יש לי ומה אין לי,עוד מראה לי את הטבעות שלו מזהב עם מגן דוד ודיבר שטויות,הרגיש לי שהבן אדם מסובב קצת ואולי לא,לא יודעת,בקיצור יושבת עכשיו אוכלת סרטים :( בא לי לחזור אליו כביכול לקנות משהו להגיד לו משהו אבל זה ילדותי וטיפשי וסתם אתעצבן. מה הייתן עושות חושבות על זה?