פוסט פריקה. כמה שאני אוהבת את הבת שלי, ככה לפעמים אני מרגישה שזה גדול אלי ובה לי להתפטר מהתפקיד של אמא. בת 5 חודשים, כבר כמה ימים שלא ישנה טוב לא ביום ולא בלילה. ההרדמות לוקחות שעות, כולי כבר דלקות בידיים, כאבי גב ורגליים, קיצא כל הגוף שלי כאוב. שלא נדבר על תסכול וחוסר שינה. הנה גם היום במקום שתתעורר ב2-3 לאוכל ותחזור לישון, התעוררה כבר ב 23 ורק ב1 נרדמה לי. גם לאכיל טותה נהיה סיוט. שניה היא רוצה לאכול ,שני אחרי זה יורקת בקבוק, עוד כמה שניות טחרי זה מורעבת ומתנפלת על אוכל כאילו שלא ניסו לאכיל אותה שניה לפני... אני באמת כבר מוטשת ולא יודעת מה אני עושה לא נכון. הילדה מרגישה טוב, אין לה שום דבר רפואי, הבקבוק והפתמה בסדר, יש לה הרבה משחקים ופעילויות במהלך היום, כך שהיא מוציאה את האנרגיות, יש לה את הסדר יום שאנחנו שומרות אליו (חוץ מהימים האחרונים שהיא לא מצליחה לישון). אולי אמץני באמת לא מתמודדת אם התפקיד ועושה רק רע לילדה, זה פשוט לא הגיוני מה שקורה לה

בעלי באמת פעם בשבוע שבוע וחצי כזה נפגש עם חברים , בכיף אין בעיה אני גם מקלחת את הילדה מאכילה מרדימה הכל והוא הולך .. אני אחת של בית, פחות יש לי כןח לחברות אני גפ יכוחה פעם בשבועיים להפגש איתן וזה אבל לא ייצא גם בגלל המלחמה אז יוצא מצב שמחר לי יש משהו אחר ולבעלי יש משהן אחר, מה הוא אומר לי?? אז תקחי את הילדה איתך התעצבנתי התפרקתי התפוצצתי ברמה של הלכתי לטבול במקווה היום ולא מדברת איתן אחרי שחזרתי, ילמה אני כל כך כועסת ?כי הוא יכול ללכת בכיף בחיים לא אומרת לן כך תילדה, אז תפרגן תגיד אני אמצא פתרון תלכי את תהני את לא עושה את זה הרבה האם התגובה שלי קיצונית??