לוקחת בונסגטה אבל זה עדיין לא עוזר לי לגמרי...עדיין יש לי בחילות וסחרור פשוט העצימות שלהן יותר נמוכה וזה לא מביע לכדי הקאות. אבל עדיין יש חוסר תפקוד אני מרגישה המון רגשות אשם כלפי הילד שלי(בן שנתיים)שאין לי סבלנות אליו ואני לא מצליחה לתת לו יחס בגלל שאני כל הזמן לא מרגישה טוב וגם כלפי בעלי שכבר שבועות לא שכבנו ואני בקושי מתייחסת אליו כי פשוט הכל מגעיל אותי והראש שלי לא שם..בינתיים הוא מאוד מכיל אבל בתכלס הוא מסכן כמה הוא יכול לחכות. אוף...סתם רציתי לפרוק רוצה לחזור להיות עצמי עם אנרגיות עם כוחות לחייך לצחוק לרקוד,בינתיים אני רק סמרטוט