כואב לי ואני פורקת כי די מרגישה שהזוכיות ממש טובה ואס בום נסכרת שאם אני רוצה לארח בעלי תמיד נגד, תמיד מתיב תנאים, לא מבכים השום אופן... את כל החגים עושים אצל אמא שלו.. אני חוגגת את הנובי גוד והוא לא מבין את היום הזה אומר זה לא שלנו ואיפשהו הוא מבין שזה החג שהכי משמח אותי כי תמיד אנחנו נותנים מתנות ופותחים שולחן, הקיצר גדלתי עליו . עץ אני מעמידה כהר שנים והוא לא מתנגד כי נבין שזה מבחינתי חובה כי עושה לי טוב. השנה ממש רציתי לארח כמו כל שנה ואף פעם לא אירחתי לחג הזה או לשום חג.. אני רואה שהמשפחה לא יוזמת השנה ולא אומרים שנפגשים איפשהו וממש רציתי ליזום לא משנה מה אני אומרת ומתחננת הוא בשלו, 'לא מעוניין' הוא אף פעם לא לוקח חופש למחרת גם אם מסיימים מאוחר ב1 בלילה או משהו כזה. אומר לי שזה תמיד מסתיים לא לפני 1 גג 2. ולא באלו בלאגן ולא רוצה שיתקעו ואצלי במשפחה נתקעים, מציב תנאים ואומר תזמיני ביום הולדת שלך אין לי בעיה (ותמיד כל שנה כן יש לו בעיה ואומר מצידי נלך למסעדה או תזמיני רק את ההורים שלך ואחיך הקטן ותמיד מתעקש רק על שולחן מתוק כי ככה נהוג אצלם - עוגת פס מshemo או משנו כסה וכמה חטיפים ופיצה במקסימום.יושבים שעה שעתיים נותנים מתנות קוראים ברכות ויושבעם עוד קצת לכוס תה או משהו וזהו לא נתקעים) אצלנו התנהלות אחרת ,יושבים מדברים צוחקים... לא אותם אנשים בכלל במשפחה שלו ושלי. ותמיד הוא מתנהג בצורה מסלסלת כלפי הצד שלי ואומר 'האוכל שלכם בלי טעם' מי אוכל את האוכל הזה ועוד... בחור באמת טוב אבל במה שנוגע למשפחה שלי זה פשוט שנים ככה כשנסמינים אותנו הוא תמיד יושב בטלפון לא מתקשר בכלל ווהם מדברים לרוב קוסעם ואני תמיד היתי מבקשת שידברו עברית גם אבל יש לי בנשפחה אנשים שלא מדברים עברית גם וזו שפת אם שלנו אז מדהרים ככה. ואני חושבת שכשהוא מנסה להשתלב ברור מדברים איתו אבל הוא לא אוהב את הצד שלי וזהו. אפילו קנינו מיטה לחדר אורחים כדי שאמא שלי תוכל לבוא אלינו כשהתינוקת שלנו תיוולד -היום בת חצי שנה ופתאום לקראת הלידה אומר לי לא תכיך שהיא תבוא נסתדר לבד וזה. ומפה לשם אחרי שהתייאשתי ממנו כי נוא אומר אני רוצה פראיות ןלא גאלי שאמא שלך תסתובב לי פה ואמא שלי אמרה שהיא תביא את אח שלי גם ולא התאים גם לי כי כשהם באו אלינו הוא קפץ לי על כדור הפיזיו ונפל ממנו והיה קצת לא קגוע ולא רציתי את האוירה הזוו עם תינוקת בבית ,הוא בן 11 צריך לפרוק אנרגיות ולי לא היה כח גם אז קצת הבנתי את בעלי. אבל עכשיו בעלי תופס על זה טרמפ ואני אתמול מוצאת את עצמי בוכה ועצבנית שהוא הבטיח שהיא תוכל מדי פעם לבוא עם אחי לישון אצלנו בסופשים אבל הוא שונא את הרעיון שגם אבא חורג שלי יבוא וישן אצלנו וגם בלעדיו הוא עדיין שונא את הרעיוןנשלא תהיה חו פרטיות, אין לי כח שהכל בתנאים שלו ,זה הרי לא כל הזמן ,שבע שנים אנחנו היחד ופעם אחת אמא שלי ישנה אצלנו ואחי פעמיים סה''כ וגם מאז עברו שנים .למה קנינו מיטה ??? עכשיו הוא ישן עליה כי הקטנה מתעוררת בלילה וזה לא מאפשר לו לישון טוב כדי לקום בבוקר לעבודה. אס הוא מזכסג מהמיטה שלנו למיטה שם. זהו פרקתי ואני מרגישה שאין על מי לדבר הוא כלכך עקשן

אשמח לשמות של בנות 🩷🩷

רוצה לפרוק משהו 🙏🏻 אין מישהו בכולם שיכולה לשתף אותו ולספר לו. לא נעים לי. אז ככה, יש לי איזו תחושה מוזרה שקשה לי להסביר, שקשה לי לכבד את בעלי. לא יודעת אפילו אם המילה לכבד היא הנכונה. נגיד אני אחת שאוהבצ מאוד לבשל לאנשים ולהאכיל. אני מבשלת בחגים לכל המשפחה המורחבת שלי, ובכל הזדמנות לא משנה למי אני אפתח שולחן ואפנק ואגיש. ונגיד בחגים וכאלה, תמיד אחים שלי ואבא שלי בעיניי רוחי לדאוג להם, שיהיה להם את האוכל שהם אוהבים ויצאו שבעים ואני ממש אתאמץ לשם כך. לעומת זאת לבעלי, אין לי שום מוטיבציה כזאת פנימית לטרוח בשבילו 🫣. יודעת שזה נשמע לא טוב, כן חשוב לי לדעת שאכל וכו , אבל אין לי רצון להתרוצץ בשבילו להשקיע שיהיה מרוצה. גם אם הוא יבקש ממני להכין לו קפה זה לא יבוא לי מהלב כזה לפנק אותו להגיש לו שיהנה. בעוד שלכל אדם אחר בעולם, אני ארןץ ואקפוץ להכין ולהגיש. לא מבינה מה המחסום הזה בלב שלי. אני הכי רוצה להשקיע בו לתת לו שיהיה לי רצון פנימי להעניק לו! (ומגיע לו, כי הוא אחד שמאוד מעניק) אבל אין לי!!! אין לי. לא מבינה מה חסום שם מה דפוק לי במערכת. יכול להיות שאני קצת פחות מכבדת/מעריכה/מעריצה אותו? או בגלל שהוא אחד שמסתדר תמיד לבד כזה ולא מפונק וגם תמיד זה שיעשה לכולם ולא זה שיקבל או ידרוש לעצמו. לדעתי זה פאק גדול בזוגיות. וביחס שלי אליו. ואני מבואסת

היי בנות אשמח לשאלה איך זה עובד עם סיורי לידה? פשוט מגיעים לבית חולים לראות או שצריך לתאם?

כל פעם לפני המקווה אני חווה נסיונות מאוד מאוד גדולים שלא מאחלת לשונאיי. עברנו דירה לאיזור חדש ובכל זאת אזרתי כוחות וחצי שעה לפני סגירת המקווה יצאתי אליו למרות כל הקושי אני הולכת ומחפשת ולא מוצאת, אף אחד לא עונה בטלפון, הגיעה שעת הסגירה אני מוצאת את עצמי בוכה באיזה פארק לא יודעת מה לעשות מרגישה שנכשלתי שבורא עולם כועס עליי של החיים מרגישה שהנשמה שלי עצובה ברמות

מתי ילדתן בהריון הראשון🥰