רוצה לפרוק משהו 🙏🏻 אין מישהו בכולם שיכולה לשתף אותו ולספר לו. לא נעים לי. אז ככה, יש לי איזו תחושה מוזרה שקשה לי להסביר, שקשה לי לכבד את בעלי. לא יודעת אפילו אם המילה לכבד היא הנכונה. נגיד אני אחת שאוהבצ מאוד לבשל לאנשים ולהאכיל. אני מבשלת בחגים לכל המשפחה המורחבת שלי, ובכל הזדמנות לא משנה למי אני אפתח שולחן ואפנק ואגיש. ונגיד בחגים וכאלה, תמיד אחים שלי ואבא שלי בעיניי רוחי לדאוג להם, שיהיה להם את האוכל שהם אוהבים ויצאו שבעים ואני ממש אתאמץ לשם כך. לעומת זאת לבעלי, אין לי שום מוטיבציה כזאת פנימית לטרוח בשבילו 🫣. יודעת שזה נשמע לא טוב, כן חשוב לי לדעת שאכל וכו , אבל אין לי רצון להתרוצץ בשבילו להשקיע שיהיה מרוצה. גם אם הוא יבקש ממני להכין לו קפה זה לא יבוא לי מהלב כזה לפנק אותו להגיש לו שיהנה. בעוד שלכל אדם אחר בעולם, אני ארןץ ואקפוץ להכין ולהגיש. לא מבינה מה המחסום הזה בלב שלי. אני הכי רוצה להשקיע בו לתת לו שיהיה לי רצון פנימי להעניק לו! (ומגיע לו, כי הוא אחד שמאוד מעניק) אבל אין לי!!! אין לי. לא מבינה מה חסום שם מה דפוק לי במערכת. יכול להיות שאני קצת פחות מכבדת/מעריכה/מעריצה אותו? או בגלל שהוא אחד שמסתדר תמיד לבד כזה ולא מפונק וגם תמיד זה שיעשה לכולם ולא זה שיקבל או ידרוש לעצמו. לדעתי זה פאק גדול בזוגיות. וביחס שלי אליו. ואני מבואסת