פוסט פריקה.. אני לא מבינה איך כולן שורדות את היום יום ומצליחות לתפעל בית וילד ועבודה וזוגיות והכל מהכל ועוד לחשוב ולעשות דברים מעבר.. אני מרגישה מותשת מהחיים אין לי יותר חשק לכלום, העבודה עושה לי לחץ, הבית נראה קטסטרופה, הגוף שלי שבור לרסיסים כולו כאבים כל הזמן מלהרים את הילד (בן שנה וחצי)ולסדר ולעשות .. בעלי עושה דברים אבל שלא קשורים לסדר ונקיון וגם נמצא יחסית הרבה עם הילד.. אני מרגישה שהגוף שלי בסטרס כל יום כל היום ואז מגיע הערב ואני קורסת ולא באלי לעשות כלום.. פעם עוד הצלחתי לקום לסדר לעבוד לתקתק מליון דברים ועכשיו שבורה מהחיים, כל רגע רואה מליון ואחת דברים שצריך לסדר ולנקות וכשבית לא מסודר הראש שלי גם לא מסודר ובבלאגן אבל לא מצליחה להביא את עצמי לנקות ולסדר וחוץ מזה יש לי עוד 10000 דברים לעשות ופשוט לא מספיקה כלום וכל הזמן לחוצה ובאלי פשוט להיות ברוגע אבל זה לא הולך.. זה הבית עם העבודה והלחץ בעבודה, עם הזוגיות, עם המלחמה, עם הרצון שיהיה לילד שלי מושלם ולחנך ולצחוק איתו ולחוות איתו חוויות עם הלנסות לשמור על קשר איכשהו עם אנשים זה פשוט יותר מידי דברים שמתנקזים ל24 שעות וחוסר מוטיבציה מוחלט