שבוע 39+2 … מהבוקר ישלי צירים קטנים אני מרגישה .. לא ממהת לנסוע לבית החולים כי זה לא סדיר ויש לי ילדה בת שנתיים בבית אז לא רוצה לבלות שעות במיון.. הרגע הלכתי לשירותים והיה דם טרי על התחתון.. ויצא גם קצת .. עדיף כבר לנסוע ? בעלי בעבודה וחוזר ב5

מחר יש לי בדיקת העמסת סוכר 50 אני אמורה לאכול שעה לפני הבדיקה? אם כן מותר כריות עם חלב?

עקצו את בן שלי בן שנה וחצי יתושים בפנים זה ענק ואדום נקודות איזה ארבע ליד הגבה זה גולה כזה איזה משכה תרופא נותנים לפני חודשים רופא נתן במהשך שבוע טיפות אבל מה עוד פעם ? מישהי במצב דומה. ?

מתי הגעתן למסקנה שצריך כבר להיפרד ולחתוך את הזוגיות? כשהגעתן למסקנה שאומנם יש עוד קצת (!) אהבה, לא כמו פעם אבל יש אהבה ואכפתיות אבל אתן בעצמכן כבר לא מאושרות ? האם זו סיבה מספקת? אני בהיריון חודש 6 פלוס פעוט בן שנתיים + ברוך ה' ולא יודעת מתי זה הזמן לחתוך ואם בכלל אפשר להשתקם ולשקם זוגיות.. אני כבר לא מרגישה מאושרת עם בעלי, לא מרגישה זוגיות, מרגישה פרטנר בקושי.. כל שבוע ריב חדש שאני מסתכלת על הריבים האלה ומרגישה שפשוט רבה עם ילד קטן שלא לוקח אחריות, כל פעם שטוענת משהו נגדו כמו "אתה לא רואה אותי" לדוגמא אחרי שניקיתי את כל הבית לבד וביקשתי מסז' בערב לגב, החליט שעצם זה שאמרתי לו שיםסיק לנגן בפסנתר אחרי רבע שעה של ניגון ורק רציתי ערב שקט אחרי שניקיתי לבד את הבית, אז אני גם לא רואה אותו ואז כל פעם שטוענת משהו ומציפה משהו מולו, הוא מציף את אותו דבר גם חזרה.. אתה לא רואה אותי ---- את גם לא רואה אותי.. אין עם מי לדבר, גם כשמציפה את הנושאים שמפריעים לי באמת ברמת הרצינות וברמה בוגרת, פשוט מקבלת תשובה של ילד מטומטם "גם את", אין הקשבה והכלה של מה שאומרת , העיקר להחזיר "גם את". איך אפשר "לריב" בהיגיון ככה ? גם היום בבוקר הוא קם לילד, אני התעוררתי אחריו, ומהבוקר כואב לי הראש, אין בעיה שיחררתי אותי הייתי עם הילד שיחקנו יחד ופשוט הרגשתי לבד כל היום. הוא לא מתקשר גם כשמציעה לו קפה או שייקח כדור, פשוט אומר שלא רוצה ונשאר זרוק בספה. הוא ישן צהריים הבאתי לו לנוח, אבל בחייאת דינק גם כשלי יש מיגרנה אני מתקשרת יותר, אמרתי לו שזה נשמע לי יותר שמשהו מפריע לו ושהוא בדיכאון או משהו כי אם כואב הראש שייקח כדור ויחזור לתפקד כמו בן אדם, אמר שרק כואב לו הראש. ולא היה משהו לפני היום, לא רבנו אתמול או משהו , כבר השלמנו אחרי הרחב שהזכרתי מעלה, די כבר מרגישה שאין לי פרטנר, יש לי ילד מגודל שרק מתנתק כל פעם שהוא קצת בדיכאון, רב כמו ילד קטן ומחזיר את אותם משפטים, כבר לא יודעת אם שווה להישאר יחד אני האמת לא מאושרת איתו. מרגישה לחץ כשאני איתו יום שלם כאילו על מה נריב היום גם כשאני קמה בטוב ולא הורמונלית או משהו.. מצד אחד מתה שניפרד צריכה שקט ממנו לא יודעת הוא מתיש אותי באנרגיות השליליות שלו, הוא פשוט מתיש אותי. מצד שני מצפים לתינוקת בעזרת ה' ואני לא יודעת איך זה ישפיע עלינו אם נהיה עדיין יחד, כבר די נמאס לי. הוא גבר בן אדם ובעל טוב בכלליות אבל מתיש אותי כמעט כל יום באנרגיות, כל יום משהו חדש כבר אין לי כוח.