מקבלת תמיכה של הורמון פרוגסטרון בשבועיים בין הביוץ לתאריך הווסת המשוער. וצריכה לעשות בדיקת דם של בטא בתאריך שהמרפאת פוריות נתנו לי. חישבו את זה לפי מתי שראו עם אולטראסאונד ובדיקות דם את הביוץ. מבחינת תאריכים אני מחר צריכה לקבל מחזור, אבל בגלל התמיכה אני לא אקבל. אתמול והיום אני חלשה ממש ועם שילשולים ובחילה. בדיקת הדם תהיה רק ביום שני הבא 4.9.. יש מצב שסתם חטפתי וירוס ?

שבוע 17+1. הריון ראשון, שיליה קדמית שכבתי על הצד ופתאום הרגשתי פלאק כזה כמו בעיטה קטנה הגיוני?

היי בנות, אשמח להתייעצות. אני בתחילת הריון שני , הריון ששנינו רצינו בהתחלה. ממש מתחילת ההריון חווינו איזשהו קושי עם ההריון כיוון שהיה דופק ואחכ טמאו לנו שאין ובה בבדיקה חוזרת היה אך מצד שני יש גפ משנן על השק עצמו והיה סביב זה המון לחץ ועדיין לא ברור מה קורה. בינתיים מתחילת ההריון אסור לנו לקיים יחסים. ואני מרגישה גם על הפנים עם בחילות והקאות. בכל אופן אני מרגישה שהיחסים שלי ושל בעלי נהיים גרועים מיום ליום כי הוא ציפה כנראה שההריון הזה יהיה כמו ההריון הראשון. הוא פחות מתקשר איתי,אני מרגישה ממש לבד בסיטואציה. אני מרגישה לא טוב כל הזמן והוא נאלץ לטפל הרבה בילד. ומצד שני אין לי באמת כח /עצבים כרגע לנסות לעשןת משהו למען זה. כי פשוט מרגישה לא טוב . רציתי לשאול למי שאולי חוותה איזשהו קושי כזה ביחסים במהלך ההריון, איך התגברתם עליו? מה עשיתם למשל ביחד כדי לגשר על הפערים? (חוץ מיחסים שאת זה אסור לנו כרגע)

יצא לי בטא ממש נמוכה (16) בשבוע 4+0 אבל אני ממש מרגישה בהריון (הריון שני, הקודם הסתיים בחודש רביעי), אוף אני מפחדת... אשמח לתקווה...

רע לי, אני לא מצליחה להרים את עצמי לא משנה מה.. בהיריון ועם ילד בן שנתיים, חיצונית אני מתפקדת מדהים, עובדת משחקת עם הילד הכל מהכל.. אבל אני מרגישה בדכאון, ההיריון לוקח ממני מלא כוחות וכל הגוף כואב ועייף, בקושי ישנה כי הילד התחיל לקום הרבה בלילות, העבודה מתישה אותי, החיים מתישים, המלחמה לא מוסיפה להתשה הנפשית והלחץ, בעלי עוזר אבל לא מספיק, אני היחידה שקמה בלילות ובבקרים איך שהילד קם.. אני שבורה, היום לא רציתי להכנס הבייתה כי ידעתי מה מחכה לי וכמה ריצות אחרי הילד וסידור והכל מהכל.. אני פשוט מותשתתת.. באלי לנוח נפשית ופיזית אבל פשוט לא יכולה .. מגיע 9 יש לי איזה שעה שעתיים של טלוויזיה סתם כדי להרגיש שעשיתי משהו בשבילי שלא כולל לזוז כי הגוף גמור ואז שוב מתחילים את הכל מחדש.. כל פעם שחושבת שאני יותר שמחה קצת אני מגלה ששיקרתי לעצמי .. אני פשוט עצובה ולא יודעת איך לצאת מהמצב.. אוהבת את הילד שלי ברמות ואוהבת את בעלי, אמא שלי עוזרת לי לפעמים ועדיין קשה לי כלכךך

כל הטיפים לטיסה עם תינוקת בת 4-5.5 חודשים תעזרווו לי🙏🏻