תינוק בן חצי שנה התחלנו טעימות, הוא אוכל כל פעם 15-20 כפיות של פירות או ירקות או מרק עוף עם ירקות הכל מרוסק, במקביל תמיד שמה בקבטק תמל להשלמה ובקבוק עם מים, בזמן האכלה מביאה לו מים והוא מתחיל לשתות כל כך הרבה, ואני כל פעם לוקחת לו בקבוק אחרי דקה כי מפחדת למה הוא שותה כל כך הרבה שלא ישתה במקום תמל , וגם שמתי לב שאם אני מציעה לו מים בין הארוחות שמכילות תמל (אוכל כל 3 שעות) הוא תמיד מסכים ושותה אבל אני לוקחת לו בחזרה ממש מהר מהפחד שישתה מים במקום תמל. מה נכון לעשות? ממש מבולבלת, כמה לתת לו לשתות? מצד אחד חייבים לתת מים במקביל לטעימות מצד שני עדיין רוב האוכל שלו זה תמל ויש לי פחד שישתה מים במקום תמל ולא יתפתח טוב....
הריון ולידההריון ולידה
💬2 תגובות

תגובות (2)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי26 במרץ 2024 בשעה 11:44
אל תתני לו לשתות מים מהבקבוק תתני לו מכוס... הילדים שלי מגיל חמישה חודשים שותים מים מכוס רגילה! לא מבקבוק זה לא הכי בריא הבקבוק נכנס עמוק לפה ומגרה את בלוטות הרעב ואז הם יכולים לשתות יותר מים ממה שצריך ועלולים להגיע להרעחת מים (מדברת איתך על כמויות של מין לא על 60 מל תוך כדי ארוחה .... ) וברגע ששותים מכוס הם שותים את המידה המדוייק להם... קיצר ממש ממליצה בחום להביא מכוס רגילה מכוס עם קש מכוס 360 וכו' ולא בקבוק

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

טריגר אובדנות. אני רוצה להתאבד, רוצה לתלות את עצמי ולסיים עם החיים האלה. הייתי בדיכאון עוד מגיל צעיר ולא טיפלתי בזה וכל השנים האלה אני עם מחשבות אובדניות וחרדות קשות שרק הסמים הצליחו עוד איכשהו לעצור לי אותם. חשבתי שאני אביא ילד וזה יעבור לי כי באתי ממשפחה הרוסה וזה מה שיעזור לי לקום מהחרא שאני נמצאת בו. במקום זה מצאתי את עצמי מטפלת בילדה לבד עם אפס עזרה מבעלי בבית ובילדה עם דיכאון אחרי לידה לא מאובחן. מפחדת ללכת לפסיכולוג שלא יגלו שיש לי מחשבות אובדניות ויגיעו שאני לא כשירה לגדל ילדה ויקחו לי אותה. אבל שונאת את עצמי בכל דקה שעוברת לכל מקום שאני מסתכלת אני מדמיינת חבל תלוי ואותי עליו. מנסה לחנוק את עצמי כשאני במקלחת, נותנת לעצמי מכות בראש ורק מתפללת שהסיוט שאני חיה בו יגמר כבר. בעלי לא מוכן לשמוע על המחשבות שלי אז אני פשוט לבד בנושא הזה. קרא לי היום חולת נפש כי שוב נכנסתי להתקף חרדה כשהילדה עלי ונתתי לעצמי מכה בראש בגלל ריב מטופש, לא מבין שהוא הכניס אותי למצב הזה כשהוא ידע שאני בדיכאון עוד לפני ההריון והמשיך להאכיל אותי חרא. לא יודעת מה לעשות לא רוצה לחשוב על זה שהילדה תגדל בלי אמא אבל לא מסוגלת להמשיך לחיות. רוצה לגמול את עצמי מהייסורים שאני חובה ולא יודעת כבר מה לעשות, הנפש שלי מפאבר ממזמן לא שלמה והראש שלי כבר ממזמן לא במקום. אמרתי לעצמי שאני לא אהיה כמו אמא שלי חולת נפש ומוצאת את עצמי לאט לאט יותר גרועה ממנה
הריון ולידההריון ולידה
💬94 תגובות❤️6 אהבה👍3 לייקים