/

כאילו זה הגיע לרמה שסגרו לי את האפידורל כדי שאני אבין מאיפה מגיעים הצירים ואולי אבין איך ללחוץ אבל בשלב הזה כבר הייתי אחרי 3 ימים בלי שינה ולא ממש בהכרה בשביל להבין מה קורה. כבר לא כאב לי כלום ולא הרגשתי כלום יותר כי הייתי כל כך מותשת ומעדיפה לבוא ללידה עם קצת יותר מוכנות פיזית

זה ללחוץ כמו שאת עושה קקי רק לא לפי הטבעת אלא לכיוון הצוואר רחם נביא דימוי קצת הזוי אבל נגיד שבעלך נכנס ואת מכווצת את השרירים סביב האיבר שלו... זה בדיוק אותו דבר כמו בלידה את לוחצת לשם. ותעשי שיעורי בית תלמדי על הלידה תלמדי להרגיש את הגוף ולהבין מה התהליך של הלידה מהרגע של קיום היחסים עד לשניה שהתינוק יוצא לאוויר העולם זה תהליך א. מרתק. ב . ממש עוזר בלידה עצמה יש מלא ספרים על לידה באמת שהייתי מציעה לך לקרוא ואם זה קשה אז ללכת להכנה ללידה אבל ללידה עצמה ולא למיסביב

תקשיבי בדיוק ככה הייתה הלידה שלי. אמרו לי שאם לא מתקדם מכניסים אותי לקיסרי. מה שהיה לי זה שהיה לי קקי והשתדלתי לא לעשות (בכל זאת בעלי היה שם) והייתי עם אפידורל ולא היה לי נעים להגיד. אז לחצתי כל הזמן כמו שאמרו לי בקורס (כמו שעוצרים פיפי) וזה לא עזר ולא התקדמנו לשום מקום. באיזשהו שלב שחררתי, באמת עשיתי קקי והמיילדת ניקתה תוך כדי (כן, היה מגעיל) והמשכתי ללחוץ כמו לקקי, והיא אמרה ליש היא לא יודעת מה אני עושה שונה אבל ממש יש התקדמות. בגלל שהיינו בשלב הזה הרבה זמן סיימתי בוואקום, אבל זה היה ממש קליל, הפרוצדורה הייתה מהירה (ממש דקות בודדות) וגם לא היה סימן של פומפה על הילדה.