גמילת לילה לילד בן 4 וחצי עד היום מפספס כמעט כל יום , אבודה לא יודעת מה לעשות כל יום עושה כביסות ומחליפה מצעים בלילה. מה לעשות אמרו לי שעד גיל 6 זה תקין אבל זה ברמה היום יומית . מפחיתה מים, עושה פיפי לפני שינה, מעודדת אותו להפסיק וכלום

בנות יעוץ דחוף 🙏 אני עם בחילות והקאות יתר (היפראמזיס) ובונג׳סטה לא עוזר לי בשיט נתן לי זופרן הבעיה היא החלק שזה עלול לעשות שפה שסועה החלק הזה .. קיים אצלנו במשפחה ועובר בתורשה (סבא שלי ואח שלי ..) הבהרתי את זה לרופא אבל הוא אמר לי שאין קשר ואני יכולה לקחת כי זה עובר אצלנו בדור שלישי ולא בדור שני (מסבא לנכד ולא מאבא לילד ) אבל עדיין מתה מפחד הייתם לוקחות ? בנוסף יש את החלק של ההנקה ואני לא רוצה שזה ישבש לי כי אני מתכוונת להניק אחרי הלידה מה הייתן עושות במקומי ? אני סובלת ..

בנות יש לי שאלה אולי עוד מישהי הרגישה ככה אני אחרי לידה ופתאום נהיה בי בפחד על הילדית שלי על האנשים היקרים לי פחד כזה חרדה לא יודעת עם זה תקין

עושה כביסה לניו בורן בגדים חדשים מהחנות. הבנתי צריך 30-40 מעלות, כדאי לשים על תוכנית עדינה או כןתנה? סחיטה נמוכה? גם הבנתי שלא כדי מרכך. יש לי מרכך וג׳ל של תינוקלין, עדיף בהתחלה רק ג׳ל? תודה מראש ❤️

אני פורקת כאן כי אני לא מפסיקה לבכות כי אני מתביישת בעצמי ומרגישה חרא אמא ואם אני אספר למישהו כלכך יתאכזבו ממני וממש לא בא לי מי שתוריד אותי יותר ממה שאני נמצאת מבקשת להתעלם מהפוסט ולא להגיב מותר גם להתעלם.: אני לא מסוגלת שהילדים שלי בוכים יש לי ילדה בת שנתיים וילד בן חודש והרבה פעמים שהם בוכים אני מתנהגת אליהם כלכך לא יפה בין אם זה להרים את הקול ובין עם זה מעבר לזה להזיז ממני בצורה קצת אגרסיבית או לדחוף מוצץ ״בכוח״ שכנראה לא זה מה שהתינוק בהכרח צריך והוא יכול לבכות יותר בגלל זה זה לא קורה הרבה בכלל לא יכולה לספור את המקרים על האצבעות ועדיין כל דבר כזה אני זוכרת הוא חרוט אצלי בראש ובלב וכשאני נזכרת באיך התנהגתי גם אם עבר שנה וחצי אני פשוט בוכה את החיים ואומרת לעצמי שפשוט לא מגיע להם אמא כמוני. וזה פשוט מתסכול כי לא בא לי שיבכו ואני לא מסוגלת לשמוע אותם בוכים כי כואב לי ואז יוצא מצב שאני אשכרה יכולה לגרום להם לבכות יותר במקום לעזור להם וזה פשוט לא נשלט אבל באלי שהמקרה האחרון שהיה יהיה באמת אחרון בכל החיים שלי ושבגללי הם לעולם לא יזילו דמעה אלא בדיוק ההפך.. וזה לא שאנילא עושה אתה ההפך אני עושה והילדה בת שנתיים לא מסוגלת בלעדי אבל אני מרגישה פשוט נורא!. ! כואב לי פרט קטן.. לאחר הלידה של הבת שנתיים אובחנתי על ידי פסיכיטרית על הפרעה דו קוטבית אולי זה קשור בצורה מסויימת אבל אני כלכך שונאת את עצמי ברגעים כאלה ומתייסרת עליהם גם אחרי המון זמן

בן שנה ו10 כל הזמן עולה על ילדים מישהי מכירה את זה?