עזרה דחופה!!!! שבוע 12+1, אחרי שלא הרגשתי טוב בשבת והתחילו לי שלשולים ביומים האחרונים סובלת מכאבי בטן נוראיים!!! ברמה שאני מתכווצת ! ותופסת את הבטן מישהי יודעת מה זה יכול להיות? זה בגלל השלשלולים שהיו לי יומים ? ללכת למיון ?

צריכה התייעצות.. אמא שלי היא באמת מדהימה אבל היא לא בדיוק האישה שיודעת להקשיב לי.. בהריון הנוכחי הרגשתי שהיא פשוט לוחצת עלי קצת.. היא אומרת שהילדים שלי קשים במיוחד בשינה (כולם אומרים לי שהם הילדים הכי נוחים בעולם!) ורק היא לא מסתדרת איתם והיא מטפלת במעון! בעלי הלך אל ההורים שלי הביתה כדי להרדים את הילדים ולחזור להיות איתי בזירוז. ועזבו את זה שאמא שלי רצתה לבוא איתי ולהיות איתי מהתחלה במיון לראות שהכל בסדר היא כמעט לא התייחסה אלי ותמיד היתה בפלאפון והתלוננה שבאה בכלל עכשיו אז אמרתי לה ללכת הביתה ולשמור על הילדים, שגם עליהם היא התלוננה. ועכשיו אני לא יודעת אם לקרוא לה בלידה או לא.. היא חושבת שהעזרה שאני צריכה היא נטו שאני אכנס לחדר לידה (בלידות הקודמות לא הייתי באמת צריכה אף אחד בחדר לידה כי הן הלכו ממש מהר) וזה מציק לי.. בנוסף להרבה אמירות שהיו לה בהריון הזה.. אני ממש מתלבטת אם לתת לה את הכבוד להיות איתי שוב לידה או לומר לה רק שהילד יוולד..

עוד מישהי לא יכןלה לסבול את בעלה בהריון? ברמה שכל משפט שלו מעצבן אותיייי🤯🤯🤯🤯🤯🤯 הריון ראשון הייתי מכורה אליו הפעם לא יכולה מעצבן אותי ברמותתת

בן/בת?

صبايا مين كان عندها في الحمل كيس (ورم) دم ؟؟

שלום לכולן.. פוסט שיתוף / פריקה אני כרגע לקראת סוף חודש 8, ובמהלך ההריון שלי (מציינת שזה הריון ראשון) אמא שלי נהייתה מתמודדת נפש / חולת נפש.. אישפזתי אותה עד עכשיו כבר 3 פעמים במחלקה הפסיכיאטרית, היום בדיוק זאת הפעם השלישית. אני מרגישה שהכל נופל עליי, אציין גם שאני לא גרה באותה העיר איתה וכל פעם אני צריכה לנסוע ולעצור את העבודה כדי להסיע אותה לבית החולים לחולי נפש וכו.. אני מאוד משתדלת לבקר אותה ולעשות איתה מלא שיחות וידיאו וכל פעם שאני באה לבקר יש לה פרצוף ממש דיכאוני והיא אומרת לי שהיא רוצה למות וכו ושהיא מסריחה ושבאים אליה זבובים ויש עליה דלק.. וכל מיני דברים מוזרים ולא הגיוניים בפעם הראשונה לקחתי אותה ממש בהתקף פסיכוטי של הזיות. לפעמים אני מרגישה שהיא עושה לי דווקא, היא ממש ממררת לי את החיים ובמיוחד ודווקא בהיריון, יוצא שאני בוכה מלא בגללה מרוב תיסכול. אני מרגישה שאין לי אמא, ודווקא בהריון הראשון זה קורה והיא לא תהיה סבתא לבת שלי.. כמה שניסיתי לתת לה תקווה ולעודד אותה ושתהיה לה נכדה ראשונה, זה לא מזיז לה ולא מרגש אותה והיא לא מתחשבת בי. ממש קשה לי, כל הזמן אני צריכה להיות אחראית עליה, עם כל הפסיכאטרים והתורים.. אבא שלי אדיש ולא מטפל בה או עוקב אחרי התורים שלה / מצב נפשי. מרגישה שפשוט בא לי להתנתק מהמשפחה המטומטמת הזאת, זה עושה לי רע. תודה על ההקשבה..