שלום לכולן.. פוסט שיתוף / פריקה אני כרגע לקראת סוף חודש 8, ובמהלך ההריון שלי (מציינת שזה הריון ראשון) אמא שלי נהייתה מתמודדת נפש / חולת נפש.. אישפזתי אותה עד עכשיו כבר 3 פעמים במחלקה הפסיכיאטרית, היום בדיוק זאת הפעם השלישית. אני מרגישה שהכל נופל עליי, אציין גם שאני לא גרה באותה העיר איתה וכל פעם אני צריכה לנסוע ולעצור את העבודה כדי להסיע אותה לבית החולים לחולי נפש וכו.. אני מאוד משתדלת לבקר אותה ולעשות איתה מלא שיחות וידיאו וכל פעם שאני באה לבקר יש לה פרצוף ממש דיכאוני והיא אומרת לי שהיא רוצה למות וכו ושהיא מסריחה ושבאים אליה זבובים ויש עליה דלק.. וכל מיני דברים מוזרים ולא הגיוניים בפעם הראשונה לקחתי אותה ממש בהתקף פסיכוטי של הזיות. לפעמים אני מרגישה שהיא עושה לי דווקא, היא ממש ממררת לי את החיים ובמיוחד ודווקא בהיריון, יוצא שאני בוכה מלא בגללה מרוב תיסכול. אני מרגישה שאין לי אמא, ודווקא בהריון הראשון זה קורה והיא לא תהיה סבתא לבת שלי.. כמה שניסיתי לתת לה תקווה ולעודד אותה ושתהיה לה נכדה ראשונה, זה לא מזיז לה ולא מרגש אותה והיא לא מתחשבת בי. ממש קשה לי, כל הזמן אני צריכה להיות אחראית עליה, עם כל הפסיכאטרים והתורים.. אבא שלי אדיש ולא מטפל בה או עוקב אחרי התורים שלה / מצב נפשי. מרגישה שפשוט בא לי להתנתק מהמשפחה המטומטמת הזאת, זה עושה לי רע. תודה על ההקשבה..