היי 4 ימים לאחר לידה, איבדתי הרבה דם וההמוגלובין שלי ירד מאוד . כששוחררתי הוא היה במגמת עליה קטנה אני עדיין מאוד חלשה, מסוחררת, ההנקה מתישה אותי ושואבת ממני כוחות ואני נלחמת בזה. בשיניים. לוקחת פעמיים ברזל ביום, שותה מלא מים, אוכלת אוכל עשיר בברזל אבל אין לי תאבון אז אני עושה ארוחות קטנות כל פעם.. ואני ישנה מלא וזה ממש לא פשוט לי. מחר אני צריכה לקחת את הבייבי לביקורת צהבת ולא מסוגלת לעשות מאמץ מבלי להסתחרר. אני שולחת את בעלי מחר לבד ומתפללת שיסתדר. איך אני אהיה חזקה בשבילו בברית, אין לי כוחות באמת.. אני מחכה כבר להרגיש טוב.. אשמח לטיפים מכן מי שעברה משהו דומה… אגב לא הציעו לי עירוי ברזל ביולדות וזה קצת באסה רק רצו שנשתחרר משם בגלל המצב.

הייתי אמורה לקבל מחזור לפני כמה ימים והיום יצא לי כמו הפרשה חומה וזהו לא מחזור. זה נראה לכן השרשה אולי? היריון?

אמהות- איזה מתנה פרקטית יותר לגיל שנה: 1. תלת אופן 2. מגדל למידה

אני רוצה לעשות לרופא נשים שלי תמונה עם הילד שנולד לי ושוקולדים איזה משפט אני יכולה לירשום על התמונה שיהיה תודה

אני חודש 8 ואני מתכופפת המון להרים דברים /לנקות וזה ובעלי פשוט מסתכל עליי כאילו כלום אני לא יודעת אם זה תקין כבר אני מבקשת ממנו שלא יזרוק את הבגדים שלו על הרצפה אחרי העבודה או את הגרביים שלו בסלון ובסוף יוצא מצב שאני צריכה להרים אחריו אם נופל לי משהו אז אני מתכופפת להרים שקיות קרטונים וכו אני מרגישה כבר איך כל הגוף שלי נשבר ואני תמיד אומרת לו שיעזור לו אבל מבחינתו אני כולה אישה בהריון אז אני לא נכה ולא באמת קשה לי לא יודעת מה עוד לעשות כי אם אני לא אעשה את הדברים האלה לא אנקה ולא ארים אז זה יכול להשאר ככה שנים

סתם חייבת לפרוק. 10 ימים אחרי לידה ראשונה, יש לי כלב כבר שנתיים + (מאז שהוא גור הוא אצלי) לפני כן כל התשומת לב שלי הלכה אליו. ועכשיו ממש רע לי ואני לא מפסיקה לבכות כי אני מרגישה שאני מזניחה אותו (למרות שאני ממש משתדלת שלא!) המצפון גומר אותי. מקודם הייתה סיטואציה שהייתי עם הילד באוניברסיטה על משטח פעילות והוא בא אליי עם צעצוע שלו וממש רצה שנשחק ולא יכלתי להתפנות אליו, הוא פשוט הלך למיטה שלו והיה נראה עצוב. הלב שלי נקרע מזה!