סתם חייבת לפרוק. 10 ימים אחרי לידה ראשונה, יש לי כלב כבר שנתיים + (מאז שהוא גור הוא אצלי) לפני כן כל התשומת לב שלי הלכה אליו. ועכשיו ממש רע לי ואני לא מפסיקה לבכות כי אני מרגישה שאני מזניחה אותו (למרות שאני ממש משתדלת שלא!) המצפון גומר אותי. מקודם הייתה סיטואציה שהייתי עם הילד באוניברסיטה על משטח פעילות והוא בא אליי עם צעצוע שלו וממש רצה שנשחק ולא יכלתי להתפנות אליו, הוא פשוט הלך למיטה שלו והיה נראה עצוב. הלב שלי נקרע מזה!