בא לי לפרוק.... פעם באף פעם אני מבקשת מאמא שלי לשמור על הילד שנוכל אני ובעלי קצת לצאת ביחד ותמיד זה מלווה בחשש והפעם זה השיא שדפקה ברז בדקה 90 אחרי שהילד מאורגן רק לשינה ואני ובעלי כבר מוכנים ומתרצת בשטויות וממש נמאס לי... אני מגדלת את הילד בבית הוא בן 9 חודשים וחוששת להביא לו בייביסטר וזה המוצא האחרון אבל יודעת שפשוט לא יהנה שהוא מופקד אצל זרים. אין לי אחיות או חברות שיכולות לסייע ואני מרגישה כבר שאני ובעלי ממש מאבדים את הזוגיות והכיף יחד. גם היא בתור אמא קיבלה את העזרה הזו מהסביבה שלה.... אז מה הקטע לעזור מידי פעם?!?! ושלא נדבר על חמתי שבכלל לא מענין אותה הילד שלנו... זה מכעיס כי כל החברים שלנו מקבלים סיוע ורק אצלנו זה מתסכל. כל הזמן אני חושבת מה יהינ כשיהיו עוד ילדים??? אני לא אוכל להעזר באף אחד?? פשוט נמאס לי ממנה .